ממטה-אנליזה חדשה, שפורסמה בכתב העת Journal of Clinical Oncology, עולה קשר בין טיפול בציספלטין ובין עליה משמעותית בסיכון לתרומואמבוליזם ורידי.

ההיארעות של תרומבואמבוליזם ורידי בחולים עם גידולים סולידיים מתקדמים עמדה על 1.92% באלו שקיבלו טיפול המבוסס על ציספלטין ועל 0.79% באלו שלא קיבלו את הטיפול.

הסיכון לתרומבואמבוליזם ורידי היה גבוה יותר משמעותית באלו שקיבלו טיפול כימותרפי המבוסס על ציספלטין, בהשוואה לאלו שלא קיבלו טיפול זה (יחס סיכון של 1.67, P=0.01). מניתוח הנתונים עלה כי הסיכון היחסי הגבוה ביותר לתרומבואמבוליזם ורידי תועד בחולים שקיבלו מינון שבועי המקביל ל-30 מ”ג למטר רבוע (סיכון יחסי של 2.71, p=0.02) ובחולים שנכללו במחקרים קליניים עם תוצאות שפורסמו בין השנים 2000-2010 (יחס סיכון של 1.72, p=0.01).

באופן כללי, הסיכון לתרומבואמבוליזם ורידי היה גבוה פי 4-8 בחולים עם מחלות ממאירות, בהשוואה לאוכלוסייה הכללית. מספר מאפיינים קליניים נקשרו עם סיכון מוגבר לתרומבואמבוליזם ורידי בחולי סרטן, כולל נוכחות מחלות רקע מרובות, מחלה מתקדמת ומצב תפקודי ירוד. בחולים עם מחלות ממאירות שפיתחו תרומבואמבוליזם ורידי הפרוגנוזה הייתה גרועה יותר והסיכון לתמותה היה גבוה יותר.

פרטי המחקר

החוקרים ערכו סקירה סיסטמית ומטה-אנליזה להערכת ההיארעות והסיכון לתרומבואמבוליזם ורידי על-רקע טיפול כימותרפי המבוסס על ציספטין, שלא נבחן היטב עד כה.

הסקירה כללה כ-8,200 חולים מ-38 מחקרים קליניים אקראיים, עם מגוון גידולים סולידיים מתקדמים.

החוקרים זיהו הטרוגניות משמעותית בהיארעות תרומבואמבוליזם ורידי בחולים שטופלו בציספלטין, שנעה בטווח 0-17%. ההיארעות הגבוהה ביותר תועדה במחקר שכלל 80 חולים עם ממאירויות של אפיתל דרכי השתן, שטופלו ב-Methotrexate, Vinblastine ו-Doxorubicin, בנוסף לציספלטין. מנגד, 13 מחקרים לא דיווחו על תרומבואמבוליזם ורידי בקבוצת הטיפול או בקבוצת הביקורת.

מניתוח מתקדם של הנתונים בו סווגו החולים לפי סוג הגידול, היארעות תרומבואמבוליזם ורידי הייתה הגבוהה ביותר בחולים עם ממאירות של הקיבה/הוושט (4.84%), ממאירות של הלבלב (2.10%) ו-SCLC (Small Cell Lung Cancer, 1.36%).

החוקרים שיערו כי ההיארעות של תרומבואמבוליזם ורידי במחקרים קליניים שכללו חולים אונקולוגיים עלתה במהלך עשר השנים הקודמות בשל עליה בשימוש בבדיקות HRCT (High Resolution Computed Tomography) והזיהוי המוגבר של תסחיפים ריאתיים. הם מצאו כי היארעות תרומבואמבוליזם ורידי בעשרת המחקרים שפורסמו בין השנים 1990-1999 עמדה על 0.69%; ב-28 המחקרים שפורסמו בשנים 2000-2010 ההיארעות עמדה על 2.67%.

באותם 28 מחקרים, טיפול כימותרפי המבוסס על ציספלטין לווה בסיכון יחסי לתרומבואמבוליזם ורידי של 1.72. בעשרת המחקרים שפורסמו בין השנים 1990-1999, הסיכון היחסי עמד על 1.30; ההבדל לא היה מובהק סטטיסטית.

לאור התחלואה והתמותה הנלוות לתרומבואמבוליזם ורידי בחולים אונקולוגיים, ממצאי המחקר מספקים תמיכה נוספת לקריאה לערוך מחקרים פרוספקטיביים להערכת טיפול כימותרפי מבוסס ציספלטין, הניתנים עם טיפול נוגד-קרישה מניעתי.

J Clin Oncol. Published online November 13, 2012

לידיעה במדסקייפ