מתוצאות מחקר חדש בשלב 3, שפורסמו במהדורת 10 באוקטובר של כתב העת Journal of Clinical Oncology עולה כי לזריקות תת-עוריות של קטמין, כתוספת לטיפול באופיואידים ומשככי כאבים סטנדרטיים להקלה על כאב ממאיר, אין תועלת וטיפול זה מביא לעליה בתופעות לוואי.
לדברי החוקרים, לא הודגמה תועלת קלינית לטיפול, גם לא בתת-קבוצה של חולים עם כאב נוירופתי, אוכלוסיה בה שכיחות הטיפול בקטמין גבוהה יותר. עם זאת, למחקר אין עוצמה מספקת להבחנה בין כאב נוירופתי וכאב נוסיצפטיבי.
מדגם המחקר כלל 185 חולים, בגיל ממוצע של 63-64 שנים, מעשרה מרכזים רפואיים. המשתתפים חולקו באקראי לטיפול בזריקות תת-עוריות של סיליין (93 חולים) או קטמין במינון 100 מ”ג ליממה (92 חולים), עם אפשרות להעלאת המינון ל-300 מ”ג או 500 מ”ג ליממה, במהלך תקופה של חמישה ימים.
כל החולים סבלו מכאב ממאיר עמיד לטיפול, עם מדד BPI (Brief Pain Inventory) של 3 ומעלה, למרות טיפול באופיואידים ומשככי כאבים. לא הותר שינוי בתרופות הבסיסיות להקלה על כאב במהלך המחקר או ב-48 השעות שלפניו, אך הותר טיפול במשככי כאבים לפי הצורך.
התוצא העיקרי היה שיפור בעל חשיבות קלינית בכאב, שהוגדר כירידה של שתי נקודות ומעלה במדד BPI, ללא העלאת מינון משככים למעלה מארבע פעמים ב-24 השעות האחרונות. החוקרים השלימו הערכות של כאב ורעילות כל 24 שעות, והעלאת מינון הותרה במידה ולא הושג התוצא העיקרי. הפחתת מינון הותרה במקרה של רעילות או כאשר לא הייתה תגובה לטיפול במינון 500 מ”ג לאחר 24 שעות.
החוקרים לא זיהו הבדלים משמעותיים בשיעורי התגובה בין קבוצת הפלסבו וקבוצת הטיפול בקטמין (27% לעומת 31%, p=0.55).
ההיארעות של החמרה בתופעות לוואי בקבוצת הטיפול בקטמין הייתה גבוהה כמעט כפליים, בהשוואה לקבוצת הפלסבו בתום היום הראשון (IRR = 1.95, P<0.001) ולאורך יתר תקופת המחקר. בנוסף, בחולים בקבוצת קטמין הסיכוי לתופעות לוואי חמורות יותר בכל יום היה גבוה יותר (יחס סיכויים של 1.09, p=0.039).
החוקרים מדווחים על שבע תופעות לוואי חמורות, שתיים מהן (ברדיאריתמיה ודום לב) היו קשורות ככל הנראה לטיפול בקטמין.
עד ליום השלישי, רעילות פסיכולוגית הייתה גבוהה יותר משמעותית בקרב מטופלים בקטמין, בהשוואה לקבוצת הפלסבו (יחס סיכויים של 2.53, p=0.027) ומדד CADSS היה גבוה יותר בקבוצת ההתערבות (p=0.093).
שיעור גבוה יותר של חולים בקבוצת ההתערבות הפסיקו את הטיפול בשל רעילות (17 חולים לעומת 2 חולים בקבוצת הפלסבו), בעוד ששיעור גבוה יותר של חולים בקבוצת הפלסבו הפסיקו את הטיפול בשל העדר תגובה (38 לעומת 19 חולים). מכאן עולה כי לטיפול יש השפעה מסוימת. השאלה הינה מהי ההשפעה הכוללת כאשר לוקחים בחשבון את הרעילות במקרים אלו.
עם זאת, מומחים בתחום לא השתכנעו לחלוטין וקראו שלא לזנוח כליל את השימוש בקטמין. לדבריהם, יש להבין תחילה באילו מקרים ניתן להשתמש בטיפול ביעילות, לבחון את הטיפול בחולים עם כאב נוירופתי וכן לבחון את האפשרות למתן הטיפול בדרכים אחרות.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!