ע”פ דו”ח ה-OECD נראה שישראל מצליחה להציג תוצאות טובות במרבית המדדים הקשורים לתוחלת חיים, תמותה ממחלות כרוניות, תמותת תינוקות, וזאת למרות שההשקעה בבריאות היא מהנמוכות ביותר באירגון, הן כפי שבאה לידי ביטוי בשיעור תקציב הבריאות מהתוצר הלאומי, והן במונחי תשתיות כמו מס’ מיטות ל-1000 ועוד.

להלן הדו”ח המפורט כפי שהועבר ע”י משה”ב:

איכות הטיפול הרפואי במחלות כרוניות משתפרת במדינות ה-OECD ומתבטאת בעלייה בשיעורי ההישרדות ממחלות קשות, כך עולה  מהדו”ח החדש של ה-OECD מבט על הבריאות 2011 ( (Health at a Glance 2011 . הדו”ח היוצא לאור היום כולל  נתונים השוואתיים עדכניים בתחום הבריאות ומערכות בריאות במדינות ה-OECD .

לפי הדו”ח, 4.1% מהאנשים שהיו מאושפזים עם אוטם בשריר הלב בשנת 2009 נפטרו בבית החולים בתוך 30 יום מהאשפוז במדינות ה-OECD בממוצע, לעומת 8.1% בשנת 2000. הנתונים המקבילים לישראל מצביעים על ירידה מ-7.1% בשנת 2000 ל-4.5% בשנת 2009. אחוז הפטירות בבית חולים בתוך 30 יום מהאשפוז עקב אירוע מוחי איסכמי ירד בישראל מ-5.1% בשנת 2000 ל-3.5% בשנת 2009, לעומת ירידה מתונה יותר במדינות ה-OECD מ-6.2% ל-5.2% באותן שנים. שיעורי ההישרדות מסוגים שונים של סרטן  עלו במשך השנים, הודות לגילוי יותר מוקדם ושיפור בטיפול. שיעור ההישרדות של נשים חמש שנים לאחר אבחון סרטן השד עלה במדינות ה-OECD  מ-79% בשנת 2002 ל- 84% בשנת 2009. בישראל שיעורי ההישרדות מסרטן השד גבוהים יותר ועלו מ-80.5% בשנת 2002 ל-86% בשנת 2008. גם שיעורי ההישרדות מסרטן המעי הגס (5 שנים אחרי אבחון המחלה) גבוהים יותר בישראל לעומת ממוצע מדינות ה-OECD והם עלו מ-58.7% בשנת 2002 ל-64.7% בשנת 2008 בהשוואה ל-54.6% בשנת 2002 ו-59.9% בשנת 2009 במדינות ה-OECD .

למרות העלייה בשיעורי ההישרדות ממחלות אלו, יש צורך במניעה רבה יותר ובניהול טוב יותר של מחלות כרוניות כמו אסטמה וסוכרת, שלגביהן נרשמו אשפוזים מיותרים:

• אסטמה אמורה להיות מטופלת ביעילות בטיפול ראשוני בקהילה, ובכל זאת, 52 מתוך 100,000 בוגרים (גיל 15 ומעלה) במדינות OECD אושפזו  עקב אסטמה בשנת 2009. בישראל השיעור  גבוה יותר 68 ל-100,000 בוגרים. שיעורים גבוהים במיוחד קיימים בסלובקיה, בארצות הברית ובקוריאה בהם השיעור יותר מכפול לעומת ממוצע מדינות ה-OECD. גם אשפוזים בשל מחלת ריאות חסימתית כרונית (COPD) גבוהים יותר בישראל 229 ל-100,000 מבוגרים לעומת הממוצע במדינות ה-OECD 198 ל-100,000 בוגרים.

• במדינות ה-OECD  מתאשפזים מדי שנה 50 מתוך 100,000 בוגרים בשל סוכרת לא מאוזנת. שיעורים גבוהים במיוחד קיימים באוסטריה, בהונגריה ובקוריאה. בישראל השיעור נמוך במיוחד 7 ל-100,000 בוגרים, זאת למרות ששיעור ההמצאות של סוכרת 6.5% דומה לשיעור הממוצע במדינות ה-OECD.  שיעור האשפוזים בישראל דומה לזה הקיים בניו זילנד ובאוסטרליה. בספרד השיעור הנמוך ביותר 3 ל-100,000.

ממצאים אלו מדגישים את חשיבות המניעה והניהול של מחלות כרוניות וכן את החשיבות של מצאי מתאים של מטפלים ואנשי מקצוע ברפואה ראשונית. הדו”ח מצביע על כך שהמאזן בין רופאים ראשוניים לרופאים מומחים השתנה בעשור האחרון, כך שהחלק של רופאים מומחים מתוך כל הרופאים עלה. בישראל, אחוז הרופאים הראשוניים מתוך כלל הרופאים (20%) מעט נמוך יותר לעומת הממוצע במדינות ה-OECD (26%). בישראל מספר הרופאים לנפש גבוה יחסית למדינות רבות ב-OECD

בשנת 2009; שיעור הרופאים המועסקים ל-1,000 נפש עמד על 3.4 לעומת 3.1 במדינות ה-OECD . יחד עם זאת,  שיעור  הרופאים המועסקים נמצא במגמת עלייה  ברוב מדינות ה-OECD משנת 2000, ואילו  בישראל לא נרשמה עלייה. חלקם של הרופאים מעל גיל 55 מתוך כלל הרופאים בישראל הוא הגדול ביותר בקרב מדינות ה-OECD 46% לעומת הממוצע במדינות ה-OECD – 30%. שיעור האחיות המועסקות בישראל הוא יחסית נמוך 4.5 ל-1,000 תושבים לעומת השיעור הממוצע במדינות ה-OECD 8.4 (2009). רק בישראל ובסלובקיה שיעור האחיות המועסקות ירד בין השנים 2000 ל-2009, לעומת יתר מדינות ה-OECD בהן הייתה עלייה. היחס בין מספר האחיות המועסקות למספר הרופאים המועסקים בישראל נמוך יחסית למרבית מדינות ה-OECD  – יחס של 1.3 בישראל לעומת הממוצע במדינות ה-OECD 2.8.

מניעת מחלות כרוניות

השמנה היא גורם סיכון למחלות כרוניות רבות. אנשים עם השמנת יתר מתים בממוצע 10 שנים מוקדם יותר יחסית לאנשים במשקל תקין. לפי הדו”ח האחרון של ה- OECD , שיעורי ההשמנה הוכפלו ואף הושלשו במדינות רבות מאז 1980. ביותר ממחצית מדינות ה-OECD , 50% או יותר מהאנשים הם עם עודף משקל (בישראל 48%). ארצות הברית היא המדינה עם שיעור השמנת יתר באוכלוסייה הבוגרת הגבוה ביותר, והוא עלה מ-15% ב-1980 ל-34% ב-2008. השיעורים הנמוכים ביותר נרשמו ביפן ובקוריאה 4% בשנת 2009. שיעור השמנת יתר בישראל עמד על 14%, נמוך מממוצע ה-OECD 17%.

1. נתונים מבוססים על מדידות ולא על הערכה עצמית של משקל וגובה.

כעשירית מהפטירות של מבוגרים הן תוצאה של עישון, המהווה גורם סיכון עיקרי לתמותה מוקדמת משתי סיבות המוות המובילות – מחלות של מחזור הדם וסרטן, וכן גורם סיכון חשוב למחלות נשימתיות. בממוצע, בקרב מדינות ה-OECD 22.1% מהאוכלוסייה הבוגרת מעשנת לפחות פעם ביום, אך ישנם הבדלים גדולים בין המדינות. בעוד שב-13 מדינות האחוז נמוך מ-20% (בישראל 20.3%), באירלנד ובצ’ילה אחוז המעשנים מגיע כמעט ל-30% וביוון ל-40%. ברוב מדינות ה-OECD הייתה ירידה בעשור האחרון באחוז המעשנים ירידה של 18% בממוצע, אך לא כך בצ’כיה וביוון שם הייתה עלייה. בישראל הייתה ירידה של כ-16%.

שיפור בתוחלת חיים

מרבית מדינות ה-OECD נהנו מעליה גדולה בתוחלת החיים במשך העשורים האחרונים, הודות לשיפור בתנאי החיים, להתערבויות של בריאות הציבור ולשיפור בטיפול הרפואי. תוחלת החיים בלידה בישראל הגיעה בשנת 2009 ל-81.6 שנים, כשנתיים יותר מהממוצע במדינות ה-OECD  – 79.5 שנים. תוחלת החיים ביפן הייתה הגבוהה ביותר 83.0 שנים. בישראל, כמו ביפן, תוחלת החיים גבוהה יותר מהצפוי לפי התמ”ג לנפש. הפער בין המינים בתוחלת חיים עמד בישראל בשנת 2009 על 3.8 שנים (תוחלת חיים של 79.7 שנים בגברים ו-83.5 בקרב נשים) נמוך יחסית לממוצע ה-OECD שעמד על 5.5 שנים (76.7 בקרב גברים ו-82.2 בקרב נשים). שיעורי תמותת התינוקות בישראל כמו ביתר מדינות ה-OECD , צנחו בעשורים האחרונים. השיעור בישראל נמוך יחסית, עמד בשנת 2009 על 3.8 ל-1,000 לידות חי לעומת 4.4 במדינות ה-OECD בממוצע.

שיעורי התמותה המתוקננים לגיל ממחלת לב איסכמית נמוכים בישראל ודומים לשיעורים במדינות ים תיכוניות כמו פורטוגל, ספרד ואיטליה. מאז 1980, שיעורי התמותה ממחלת לב איסכמית ירדו כמעט בכל מדינות ה-OECD כאשר בישראל כמו בהולנד, במדינות סקנדינביה, באוסטרליה ובממלכה המאוחדת הירידה גדולה במיוחד. ברוב מדינות ה-OECD קיימת ירידה מתונה בשיעורי התמותה מסרטן מאז 1995, הן בקרב גברים והן בקרב נשים. שיעור התמותה מסרטן (סה”כ) נמוך בישראל יחסית לממוצע מדינות ה-OECD , כמו גם במקסיקו, פינלנד, יפן ושוויץ. שיעורי התמותה בישראל נמוכים בסרטן הריאה, סרטן המעי הגס וסרטן הערמונית, אך גבוהים בסרטן השד יחסית למדינות ה-OECD .

משאבים פיסיים

מספר המיטות לאשפוז כללי בישראל בשנת 2009 עמד על 2.0 ל-1,000 תושבים, נמוך מהממוצע במדינות ה-OECD  שעמד על 3.5 מיטות ל-1,000 אנשים. מספר המיטות לנפש ירד בעשור האחרון ברוב מדינות ה-OECD , ירידה שהייתה מלווה במדינות רבות בירידה בשיעור השחרורים מאשפוז בבתי חולים ובירידה בשהייה הממוצעת. בישראל, השהייה הממוצעת באשפוז הכללי (אשפוז הכולל לפחות לילה) היא נמוכה מאד יחסית למדינות ה-OECD ( 4.5 ימים בישראל לעומת 7.2 ימים במדינות ה-OECD בממוצע) גם בטורקיה, במקסיקו, בנורווגיה, בדנמרק ובארצות הברית השהייה הממוצעת נמוכה. אחוז תפוסת המיטות באשפוז הכללי בישראל הוא הגבוה ביותר מבין מדינות ה-OECD 96.3% ב-2009, לעומת 76% במדינות ה-OECD בממוצע. גם בקנדה, בנורווגיה ובאירלנד תפוסת המיטות גבוהה (93%, 92% ו-89%, בהתאמה). מספר המיטות למחלות ממושכות (LTC ) במוסדות סיעוד ובבתי חולים בישראל נמוך 32 ל-1,000 תושבים בגיל 65 ומעלה בהשוואה ל-50 מיטות ל-1,000 אנשים בני 65 ומעלה במדינות ה-OECD בממוצע. מספר יחידות ה-MRI וה-CT בישראל נמוך בהשוואה למדינות ה-OECD כמו גם במקסיקו ובהונגריה.

הוצאה לבריאות

דו”ח ה- OECD מציג גם נתונים השוואתיים בנושא של הוצאות לבריאות, נקודות עיקריות:

• בשנת 2009, המדינה עם ההוצאה הגדולה ביותר לבריאות הייתה ארצות הברית – 7,960 דולר לנפש, פי 2.5 לעומת ממוצע מדינות ה-OECD. ההוצאה לבריאות לנפש הגבוהה לאחר ארצות הברית נרשמה בנורווגיה ובשוויץ, בערך שני שלישים מההוצאה בארצות הברית, ועדיין גבוהה בכ-50% מההוצאה במדינות ה-OECD בממוצע. ההוצאה לבריאות לנפש בישראל נמוכה ב-30% מההוצאה הממוצעת ב-OECD, והסתכמה ב- $2,164 בשנת 2009 (במונחי כוח קנייה), בהשוואה ל- $3,233 בממוצע ב-OECD. בישראל ההוצאה לנפש במחירים קבועים בשנים 2009-2000 גדלה ב-1.5% בלבד, פחות מהגידול הממוצע של 4.0% במדינות ה-OECD.

• ההוצאה הלאומית לבריאות בישראל הסתכמה בשנת 2009 ב- 7.9% מהתמ”ג, בהשוואה לממוצע של 9.6% במדינות ה- OECD. השיעורים הגבוהים ביותר היו בארה”ב (17.4%), בהולנד (12%) ובצרפת (11.8%).

• הסקטור הממשלתי ממשיך להיות מקור המימון העיקרי לבריאות בכל מדינות ה-OECD, מלבד בצ’ילה, במקסיקו ובארצות הברית. בישראל בשנת 2009, 58% מההוצאה לבריאות מומנה ע”י מקור ציבורי, אחוז נמוך בהשוואה לממוצע במדינות ה-OECD שהיה 72% בשנת 2009.