ממחקר חדש שהוצג בכנס ה-American Transplant Congress עולה כי ריכוז נמוך של אלבומין בדם או ריכוז גבוה של AFP (Alpha-Fetoprotein) מנבאים באופן בלתי-תלוי תמותה במקרים בהם חלה הישנות בסרטן הכבד מסוג HCC (Hepatocellular Carcinoma) לאחר השתלת כבד. גם סוג הטיפול הינו גורם מנבא בלתי-תלוי, כאשר הסרת הגידול ואבלציה לוו בתוצאות טובות יותר.

החוקרים סקרו את הרשומות הרפואיות של 333 חולים לאחר השתלת כבד עקב HCC בין השנים 1997-2009. החולים היו במעקב כל שישה חודשים למשך חמש שנים, במטרה לזהות הישנות HCC, על-סמך בדיקות הדמיה של החזה והבטן ומדידת רמות AFP.

החוקרים מדווחים כי ב-44 חולים (13.2%) תועדה עדות להישנות HCC במהלך תקופת המעקב. מבין חולים אלו, 87% היו גברים, הגיל הממוצע בתחילת המחקר היה 59.2 שנים, וב-66% מהחולים היה ידוע על זיהום בנגיף HCV (Hepatitis C Virus). שיא רמת AFP לאחר ההשתלה עמד בממוצע על 191 ננוגרם לד”ל. שליש מהגידולים היו בדרגת התמיינות גרועה, 75% הדגימו חדירה מיקרווסקולארית ו-18% הדגימו חדירה מאקרווסקולארית.

הזמן הממוצע עד להישנות היה 13.8 חודשים. בעת הישנות, חציון רמות אלבומין בדם היה 3.8 מ”ג לד”ל, חציון רמת INR היה 1.0, חציון רמת AFP היה 15.5 ננוגרם לד”ל. בעת ההישנות, ב-45% מהחולים זוהה נגע יחיד, ביתר מדובר היה בנגעים מרובים.

מבין 44 החולים עם הישנות HCC, הישנות ראשונית בריאה אובחנה ב-19 חולים, בשתל ב-16 חולים, בבלוטת האדרנל ב-8 חולים, בקשריות לימפה בטניות ב-7 חולים, בפריט ונאום ב-3 חולים, בעצם ב-3 חולים, בפלאורה ב-3 חולים, בדופן הבטן ב-2 חולים ובאתרים מרובים ב-15 חולים.

חציון ההישרדות הכוללת לאחר הישנות היה 8.2 חודשים. שיא רמת AFP בדם לאחר ההשתלה והרמה בעת ההישנות זוהו כגורמים מנבאים בלתי-תלויים להישרדות (p=0.02 ו-p<0.001, בהתאמה). חציון זמן ההישרדות לאחר הישנות היה 10.7 חודשים במידה ורמת AFP לאחר ההשתלה הייתה מתחת ל-1000 ננוגרם לד”ל, אך רק 2.9 חודשים במידה והרמה עמדה על ערכים גבוהים מזה. בדומה, במידה ורמת AFP בעת ההישנות עמדה על פחות מ-1000 ננוגרם לד”ל, חציון ההישרדות היה 11.2 חודשים; עם ערכים גבוהים יותר, חציון ההישרדות עמד על 4.3 חודשים בלבד.

כריתה או אבלציה בוצעו בעיקר במקרים של נגעים בודדים. טיפולים אחרים שימשו בעיקר במקרים של נגעים באתרים מרובים. חציון זמן ההישרדות עמד על 28.3 חודשים עם הסרת הגידול, 16.7 חודשים עם אבלציה, 7.8 חודשים עם כימותרפיה, 11.2 חודשים עם הקרנות וכ-3.7 חודשים עם כימו-אמבוליזציה או טיפול תומך בלבד.

החוקרים מדווחים על מגמה לפיה משך ההישרדות היה ארוך יותר בחולים שנחשפו ל-Sirolimus לאחר או לפני ואחרי ההישנות, עם חציון הישרדות של 12.8 חודשים במידה וטופלו ב-Sirolimus ו-5.8 חודשים במידה ולא טופלו בתרופה (p=0.08).

מניתוח רב-משתנים עולה השפעה מנבאת מובהקת סטטיסטית ובלתי-תלויה על התמותה לרמת אלבומין נמוכה מ-3.5 מ”ג לד”ל (HR = 3.8,  p=0.03), רמת AFP בעת הישנות של 1000 ננוגרם לד”ל ומעלה (HR = 5.4,  p=0.03), טיפול תומך בלבד בהשוואה לטיפולים אחרים (HR = 7.54, p<0.001) וניתוח או אבלציה בהשוואה לטיפולים אחרים (HR = 0.25,  p<0.001). כמו כן, לא תועד הבדל מובהק סטטיסטית בשיעורי ההישרדות ביחס לדרגת הגידול.

החוקרים מסכמים וכותבים כי ניתוח או אבלציה מלווים בחציון ההישרדות הממושך ביותר, עם הפחתת הסיכון לתמותה בשיעור של כ-75%. במקרים האפשריים מומלץ לבצע ניתוח או אבלציה כטיפול הבחירה בהישנות HCC לאחר השתלת כבד.

American Transplant Congress (ATC) 2011

לידיעה במדסקייפ