מאת ד”ר בן פודה שקד

ממחקר חדש אשר פורסם בגיליון נובמבר של ירחון Lancet Oncology עולה כי הוספת התכשיר Cetuximab (ארביטוקס) לטיפול ב-Gemcitabine ו-Oxaliplatin עשוי להועיל בחולים עם סרטן מתקדם של דרכי המרה. החוקרים מדווחים כי חולים שטופלו בתכשיר הראו שיעור תגובה לטיפול של 63%.

לדברי החוקרים, הוספת Cetuximab הייתה קשורה בפעילות אנטי-סרטנית ‘מעודדת’, והובילה לשיעור שליטה כולל במחלה של 80%. הם מוסיפים כי הטיפול המשולב שנבדק הראה פרופיל בטיחות מתקבל על הדעת והביא לכריתה שניונית בעלת פוטנציאל ריפוי בשליש מהחולים, דבר אשר האריך משמעותית את השרידות ללא התקדמות המחלה. לטענתם, הממצאים מצדיקים עריכת מחקרים נוספים של טיפול משולב זה בעוקבה גדולה ובהקצאה אקראית.

החוקרים מסבירים כי קרצינומות של דרכי המרה הינן נדירות באופן יחסי, אם כי היארעותן המדווחת הולכת ועולה ברחבי העולם. לדבריהם, מהווים גידולים אלו 3% מכלל מקרי הסרטן הגסטרואינטסטינליים והם בדרך כלל בעלי פרוגנוזה ירודה. השרידות הכוללת, לרבות חולים אשר עוברים כריתה ניתוחית של הגידול, הינה נמוכה מ-15% בתום חמש שנות מעקב.

לפיכך, יש לדברי החוקרים צורך בהול בשילובים תרופתיים חדשים במטרה להגביר את שיעורי התגובה לטיפול. באופן מיוחד, יש צורך בטיפולים אשר יאריכו את השרידות על ידי סילוק שיירים גידוליים לאחר כריתת הכבד, הם מוסיפים.

מחקר אשר פורסם מוקדם יותר השנה ב-New England Journal of Medicine על ידי קבוצת חוקרים בריטית, ואשר תוצאותיו דווחו לראשונה בכנס השנתי של ה-American Society of Clinical Oncology (ASCO) בשנת 2009, מצא כי טיפול משולב ב-Cisplatin ו-Gemcitabine היה קשור ביתרון שרידותי משמעותי באוכלוסיה זו של חולים. אותו מחקר הראה יתרון ברור בשרידות הכוללת בקרב חולים שקיבלו טיפול זה.

באותו זמן, טענו החוקרים כי לאור תוצאותיהם רבים יתייחסו כעת ל-Cisplatin ו-Gemcitabine כטיפול המועדף. לדבריהם, היתרון השרידותי שנצפה היה של 3.6 חודשים, ממצא העומד באותו סדר הגודל כאלו של מחקרים אחרים אשר קבעו את הטיפול המועדף, ויתרון אשר נצפה ללא תוספת מובהקת של רעילות.

החוקרים העומדים מאחורי המחקר הנוכחי מציינים כי תוצאות אותו מחקר ישפיעו ללא ספק על הקו הראשון לטיפול פליאטיבי בהקשר זה.

החוקרים מזכירים כי התכשיר Cetuximab נקשר בתוצאות משופרות במגוון ממאירויות. כך למשל, מחקר קטן שפורסם בשנת 2006 בירחון Journal of Clinical Oncoloy הראה כי הוספת Cetuximab לטיפול ב-Gemcitabine ו-Oxaliplatin נסבלה היטב והייתה בעלת פעילות בחולים עם כולאנגיוקרצינומה תוך-כבדית מתקדמת אשר היו עמידים לשני תכשירים אלו.

באותו מחקר פרוספקטיבי חד-מרכזי שלב II בחנו החוקרים את היעילות והבטיחות של שילוב זה של תרופות כקו ראשון לטיפול הפליאטיבי בחולים עם כולאנגיוקרצינומה. העוקבה כללה אז 30 חולים עם סרטן מתקדם מקומית ובלתי נתיח או גרורתי של דרכי המרה, אשר גויסו ממרכז רפואי יחיד באוסטריה וטופלו בין החודשים אוקטובר 2006 ויולי 2008.

החוקרים מציינים כי הגיל הממוצע של החולים היה 68 שנים, וכי מרבית החולים סבלו מכולאנגיוקרצינומה תוך-כבדית, ומיעוטם אובחנו כסובלים מכולאנגיוקרצינומה חוץ-כבדית או סרטן כיס המרה. כל החולים קיבלו את אותו הטיפול מדי שבועיים למשך 12 מחזורים: עירויים תוך-ורידיים של Cetuximab במינון 500 מ”ג למטר מרובע ביום 1, Gemcitabine במינון 1000 מ”ג למטר מרובע ביום 1 ו-Oxaliplatin במינון 100 מ”ג למטר מרובע ביום 2.

היעד העיקרי של אותו מחקר היה שיעור התגובה הכולל לטיפול, אשר הוערך בכל 30 החולים.

לאחר טיפול, נמצא כי 9 חולים (30%) מסוגלים היו לעבור כריתה מרפאת שניונית. מבין חולים אלו, 5 היו חולים עם כולאנגיוקרצינומה תוך-כבדית אשר בתחילה לא התאימה לכריתה שניונית, ו-4 התייצגו עם גידולים מתקדמים מקומית חוץ-כבדיים אשר לא היו נתיחים בשל מעורבות כלי דם.

בקרב 8 מבין 9 החולים, טיפול ב-Cetuximab יחד עם המשטר הכימותרפי האמור הביא להצטמקות משמעותית של הגידול ב-40% לכל הפחות מהקוטר הרב ביותר של נגעי המטרה. בחולה הנותר נצפתה ירידה של 25% בגודל הגידול ולפיכך הוא דורג כבעל מחלה יציבה.

החוקרים מציינים כי משך המעקב החציוני עמד על 22.0 חודשים (95% CI = 12.5-31.1) וכי השרידות החציונית ללא התקדמות המחלה עבור כלל החולים הייתה 8.8 חודשים (95% CI = 5.1-12.5). עם זאת, מספר זה עלה לדבריהם במידה ניכרת (ל-21.2 חודשים), בחולים אשר עברו כריתה שניונית של הגידול, בהשוואה ל-6.8 חודשים (95% CI = 4.5-9.1) באלו שלא עברו ניתוח שכזה (p=0.0001).

עבור כל החולים המטופלים, נמצא כי השרידות הכוללת החציונית הייתה 15.2 חודשים  (95% CI = 9.9-20.5). השרידות החציונית הכוללת לא הושגה באלו שעברו ניתוח שניוני, אולם עמדה על 11.6 חודשים ביתר העוקבה.

לדברי החוקרים, נצפתה קורלציה חיובית משמעותית בין דרגת הפריחה האקניפורמית אשר התפתחה במהלך הטיפול ובין התגובה לטיפול (p=0.01). הם מסבירים כי כל חולה אשר פיתח תפרחת עורית בדרגה 2 או 3 השיג בהמשך תגובה רדיולוגית מלאה או חלקית. מאידך, כל החולים אשר סבלו ממחלה מתקדמת פיתחו תפרחת בדרגה 1 או שלא פיתחו תפרחת כלל.

Lancet Oncol 2010

לידיעה במדסקייפ