אונקולוגיה

היארעות סרטן רקטלי גוברת במבוגרים צעירים מתחת לגיל 40 שנים (מתוך ה- Cancer)

מאת ד”ר מיכל איזנשטט

מתוצאות מחקר שפורסם בירחון Cancer ב- 23 באוגוסט, עולה כי היארעות סרטן רקטלי או רקטוסיגמואידלי גברה בכ- 4% לשנה בין השנים 1984 2005 באמריקנים הצעירים מגיל 40 שנים.

לדברי החוקרים, היארעות סרטן רקטלי במבוגרים צעירים בארה”ב נחשבת נמוכה.  תת הערכה של היארעות זו עשויה להיות תוצאה של כשל באבחנת אותה אוכלוסיה במועד.

לאחר שנצפתה עלייה בסרטן רקטלי בחולים שהיו מתחת לגיל 40 שנים במוסדם, ביקשו החוקרים לבדוק מגמות בקרב האוכלוסיה כולה ע”י שימוש במאגר לאומי בשם SEER (National Cancer Institute’s Surveillance, Epidemiology, and End Results), על מנת להעריך עלייה זו ברחבי ארה”ב.

מתוצאות המחקר עולה כי מתוך כלל 7,661 חולי סרטן קולו-רקטלי שנמצאו, 67% (5,125 נבדקים) סבלו מסרטן מעי; 25% (1,922 נבדקים) סבלו מסרטן רקטלי; ו 8% (614 נבדקים) סבלו מסרטן רקטוסיגמואידלי.  במהלך שנות המחקר (1973 2005), היארעות ל- 100,000 עמדה על 1.11 עבור סרטן מעי (95% CI, 1.08 – 1.14), 0.42 עבור סרטן רקטלי (95% CI, 0.40 – 0.44), ו 0.13 עבור סרטן רקטוסיגמואידלי (95% CI, 0.12 – 0.14).

בחלוקה לגילאים, 52% מן החולים היו בני 35 39 שנים, 28% היו בני 30 34 שנים, ו 20% היו צעירים מגיל 30.

באשר לסרטן מעי לא נמצא הבדל משמעותי בין שנות המחקר.  יחד עם זאת, סרטן רקטלי ורקטוסיגמואידלי הדגימו עלייה בהיארעות לאורך הזמן.  השינוי באחוזים לשנה עבור סרטן רקטלי עמד על 2.6% (95% CI, 1.9% – 3.3%), ועבור סרטן רקטוסיגמואידלי עמד על 2.2% (95% CI, 1.2% – 3.1%; P < .0001 עבור השניים).

החוקרים ביצעו ניתוח משותף של שתי הקבוצות הנ”ל שהדגימו עלייה בהיארעות על מנת להעריך את המגמה, ולקבוע באיזו שנה החלה העלייה האמורה.  מניתוח זה עלתה נקודה משותפת יחידה בה החלה המגמה בשנת 1984.  בין השנים 1984 2005, השינוי השנתי באחוזים עבור שני סוגי הסרטן הנ”ל ביחד עמד על 3.8% (95% CI, 2.8% – 4.8%).

החוקרים מציינים כי כל הגזעים ושני המינים הדגימו עליות דומות מבחינת מובהקות סטטיסטית בהיארעות של סרטן רקטלי ורקטוסיגמואידלי.

גורמים לעלייה בהיארעות בסרטנים אלו בקרב צעירים אינה ברורה.  לאחר סקירת ספרות בחיפוש אחר הסברים אפשריים, הכוללים שינוי בשיטות בדיקות הסקר ושינויים בגורמי סיכון הכרוכים באורח חיים, החוקרים לא הצליחו למצוא סיבה שתתאים גם להעדר העלייה בהיארעות סרטן מעי לאורך שנות המחקר.

בין מגבלות המחקר יש לציין העדר מידע מספק באשר להיסטוריה משפחתית בנוגע ל- FAP (familial adenomatous polyposis) או HNPCC (hereditary nonpolyposis colorectal cancer); העדר הגדרה סטנדרטית באשר לאתרי הרקטום או הרקטוסיגמה; וכן הרחבת האיזורים הגיאוגרפים שהשתתפו במחקר במהלך העשור האחרון לביצועו, אשר עשויה הייתה לסבך את ניתוח הנתונים.

יחד עם זאת, מדגישים החוקרים, לממצאים שהופקו חשיבות קלינית, היות ואלו מתחת לגיל 40 שנים נוטים שלא לעבור בדיקות סקר עבור סרטן קולו-רקטלי, אלא אם כן הם מצויים בסיכון גבוה.  יתרה מזאת, דימום רקטלי, התסמין הנפוץ ביותר בהקשר לסרטן קולו-רקטלי, נחשד בטעות, פעמים רבות, כתוצאה של טחורים באוכלוסיה צעירה.

על אף שהחוקרים אינם ממליצים לשנות הנחיות נוכחיות לבדיקות סקר עבור סרטן קולו-רקטלי, הם מציעים לבצע הערכה אנדוסקופיה עבור צעירים המתלוננים על דמם רקטלי או סימנים נפוצים אחרים של סרטן קולו-רקטלי.

החוקרים מסיקים כי על אף שאין הכרח לבצע קולונוסקופיה, יש לפחות לערוך סיגמואידוסקופיה בנסיבות המתאימות על מנת לשלול סרטן רקטלי או רקטוסיגמואידלי.

Cancer. 2010

לידיעה במדסקייפ

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה