מתוצאות מחקר שפורסם בירחון Diabetes Care ביוני 2010, עולה כי יתכן קשר בין סרטן ובין מינונים גבוהים של האינסולין glargine (Lantus).
לדברי החוקרים, לאחרונה פורסמו מספר מחקרים אפידימיולוגיים אשר הציעו קשר בין אנאלוגים מסוימים של אינסולין ובין סיכון מוגבר לסרטן. מטרתו של המחקר הנוכחי הייתה להעריך את הקשר לטווח הארוך בין שימוש בסוגים שונים של אנאלוגים לאינסולין ובין היארעות מקרי סרטן.
במחקר מקרה ביקורת זה נכללו 1,340 חולי סוכרת שטופלו באינסולין במסגרת הקהילה. נבדקי הביקורת נבחרו אקראית (ביחס של עד 1:5) תוך התאמה של גורמי סיכון לכל מקרה, וכן התאמה של גיל, מין וקטגוריות BMI. תנאי הכללה למחקר היה העדר סיפור של ממאירות כלשהי בעבר.
מתוצאות המחקר עולה כי במהלך מעקב חציוני של 75.9 חודשים, 112 מקרי סרטן חדשים נמצאו בקבוצת המחקר, לעומת 370 בקבוצת הביקורת. מינון גבוה יותר משמעותית של glargine נצפה בקרב קבוצת המקרים בהשוואה למקרי הביקורת (0.24 [0.10;0.39] לעומת 0.16 [0.12;0.24] יב”ל לק”ג ליום, p = 0.036).
היארעות סרטן נמצאה קשורה למינון של glargine > 0.3 יב”ל לק”ג ליום, גם לאחר התאמה למדד תחלואה נלווית ע”ש Charlson, לשימוש בסוגי אינסולין אחרים, ולחשיפה למטפורמין (Metformin) [יחס סיכויים 5.43, 95% CI 2.18 13.53, p<0.001].
לא נמצא קשר בין היארעות סרטן ומינונים אחרים של אינסולין בעקבות מתן אינסולין הומאני או באנאלוגים נוספים.
הסבר אפשרי לממצא לפיו מינונים גבוהים של glargine קשורים בהיארעות גבוהה יותר של מקרי סרטן הינו מספר מאפיינים מיטוגניים שנקשרו לתרופה במחקרים בעבר. ל- glargine קיימת זיקה גבוהה יותר לקולטן ל- IGF-1 (Insulin-Like Growth Factor-1), אשר עשויה להסביר גירוי חזק יותר של צמיחה תאית וטרנספורמציות תאיות, אשר עשויות להוביל לסיכון מוגבר לסרטן. אולם החוקרים מסייגים בהסבירם כי השפעת ציר ה- IGF-1 על ממאירויות הינו שנוי במחלוקת.
בנוסף מציינים החוקרים כי אינסולין, בייחוד במינונים גבוהים , הינו בעל השפעה מיטוגנית שהינה בלתי תלויה באינטראקציה עם הקולטן ל- IGF-1. יחד עם זאת במחקר הנוכחי, מינונים גבוהים של אינסולין, פרט ל- glargine, לא היו קשורים בהיארעות סרטן, אולם יתכן כי תוצאה זו קשורה בגודל בלתי מספק של מדגם המחקר.
החוקרים מסיקים כי האפשרות של קשר בין סרטן ובין מינונים גבוהים יותר של glargine מצביעה על כך שמינוני אינסולין ואנאלוגים לאינסולין צריכים להילקח בחשבון בכל הערכה של קשר אפשרי בין אינסולין וסרטן. הם מוסיפים כי יש לבצע בעתיד מחקרים נוספים בקנה מידה גדול אשר יעריכו את הקשר הכמותי בין מינוני אינסולין ואנאלוגים לאינסולין, ויוכלו לתת מענה באשר לאוכלוסיות המצויות בסיכון רב יותר.
החוקרים מציינים בין יתרונות המחקר את משך המעקב הארוך של המחקר וכן את ההתחשבות בתחלואות הנלוות של כל הנבדקים שני משתנים שלא הודגמו במחקרים קודמים.
בין מגבלות המחקר יש לציין מספר נקודות. ראשית, לא היה קיים מידע מפורט באשר לעבר מיילדותי בקרב הנשים שנבדקו במחקר. שנית, המידע על הטיפול שניתן ועל מינונו התבסס על מרשמי תרופות שניתנו ולאו דווקא על מידע לגבי התרופות שסופקו ע”י בתי המרקחת. שלישית, המחקר היה מחקר תצפיתי, ועל כן לא חף מהטיות אפשריות. ורביעית, גודלו של המחקר לא היה מספק בכדי לקבוע מינון סף של glargine, אשר מעליו היארעות גבוהה יותר של מקרי סרטן.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!