מאת ד”ר מיכל איזנשטט

מתוצאות מחקר חדש שפורסם בירחון JAMA, עולה כי שימוש סדיר באספירין משפר שרידות בחולי סרטן מעי גס לא גרורתי, בייחוד בחולים עם ביטוי יתר של COX 2 ( (cyclooxygenase 2.

לדברי החוקרים, השימוש הסדיר באספירין לאחר אבחנת סרטן מעי גס היה קשור בירידה משמעותית בסיכון לתמותה ספציפית מן המחלה (log-rank P = .02) ולתמותה כללית (log-rank P = .03).

השרידות הכללית לחמש שנים עבור חולים הנוטלים אספירין באופן סדיר עמדה על 88% בהשוואה ל- 83% עבור אלו שאינם נוטלים את התרופה.  שרידות לעשר שנים עמדה על 74% בקרב נוטלי האספירין לעומת 69% בקרב אלו שאינם.  יחס הסיכון שהיה קשור בשימוש סדיר באספירין לאחר האבחנה בהשוואה להעדר שימוש היה 0.71 (95% CI, 0.53 – 0.95) עבור תמותה ספציפית מן המחלה ו 0.79 (95% CI, 0.65 – 0.97) עבור תמותה כללית.

השפעת השימוש באספירין ניכרה לאורך כל שלבי המחלה.  בניתוח נפרד של חולים עם מחלה בשלב II או III, יחס הסיכון עמד על 0.72 (95% CI, 0.53 – 0.99) עבור תמותה ספציפית מן המחלה, ו 0.82 (95% CI, 0.66 – 1.04) עבור תמותה כללית.

יחד עם זאת, שימוש שגרתי באספירין או תרופות דומות כחלק מטיפול אנטי-סרטני אינו חלק מן ההמלצות בשלב זה.  התוצאות הינן תצפיתיות, ובהעדר מחקר קליני, לא ניתן לבסס על הממצאים הנוכחיים הנחיות קליניות, אולם לדברי החוקרים, המידע העולה מן המחקר הנוכחי מעודד ביצוע מחקר ביקורת בבחירה אקראית.

החוקרים מציינים כי יותר ויותר עדויות מצביעות על כך שאספירין ותרופות NSAIDs (nonsteroidal anti-inflammatory drugs) דומות עשויות להיות בעלות השפעה מגנה בפני תהליכים סרטניים.

על אף שהמלצות קליניות אינן יכולות להינתן נכון להווה, יש מקום למתן פרטני של התרופה לחולים מסוימים, וזאת על סמך המחקר הנוכחי ומחקרים קודמים.

מחקרי ביקורת בבחירה אקראית הדגימו ששימוש באספירין וב- celecoxib או rofecoxib עשוי להפחית משמעותית סיכון לאדנומה בחולים המצויים בסיכון מוגבר לסרטן מעי גס.  אספירין מסוגל למנוע נאופלזיה במעי הגס, וזאת, לפחות באופן חלקי, באמצעות עיכוב COX-2, אשר מקדם דלקת והתרבות תאים, ומבוטא יתר על המידה ברוב גידולי המעי הגס בבני אדם.  החוקרים מוסיפים, כי במחקרים מסוימים, ביטוי יתר של COX-2 נקשר בפרוגנוזה פחות טובה, אולם ממצאים אלו לא היו עקביים.

עדיין לא ברור האם שימוש באספירין מסוגל לשפר שרידות בחולים אשר אובחנו בסרטן מעי גס, על אף שאספירין נמצא כמעכב צמיחת גידול וצמיחת גרורות, ומאריך שרידות בחיות מעבדה.  על מנת להעריך את תועלתו של אספירין, החוקרים החוקרים השתמשו בנתוניהם של 1,279 חולי סרטן מעי גס לא גרורתי, אשר השתתפו בשני מחקרים פרוספקטיביים גדולים.  כל משתתפי המחקר גויסו למחקרים בטרם בוצעה אבחנה של סרטן מעי גס.

מתוצאות המחקר עולה כי היו פחות מקרי תמותה בקרב נוטלי אספירין.  כמו כן, שימוש סדיר באספירין לאחר האבחנה היה כרוך בירידה משמעותית בסיכון הן לתמותה ספציפית מן המחלה והן לתמותה כללית.

לאחר משך מעקב חציוני של 11.8 שנים, היו 193 (35%) מקרי מוות כלליים ו 81 (15%) מקרי מוות עקב סרטן מעי גס בקרב 549 הנבדקים שנטלו אספירין באופן סדיר.  בקרב 730 הנבדקים שלא נטלו אספירין באופן סדיר היו 287 (39%) מקרי מוות כלליים ו 141 (19%) מקרי מוות עקב סרטן מעי גס.

בקרב 719 הנבדקים שלא נטלו אספירין טרם אבחנת מחלתם, החוקרים מצאו כי התחלת השימוש באספירין לאחר האבחנה הייתה כרוכה ביחס סיכון לתמותה ספציפית מן המחלה של 0.53 (95% CI, 0.33 – 0.86) ולתמותה כללית של 0.68 (95% CI, 0.51 – 0.92).  לעומת זאת, בנבדקים שהשתמשו באספירין טרם אבחנתם עם סרטן מעי גס, אשר המשיכו ליטול את התרופה גם לאחר האבחנה, לא הודגמה ירידה משמעותית ביחס הסיכון לתמותה ספציפית מן המחלה (יחס סיכון 0.89, 95% CI, 0.59 – 1.35) או תמותה כללית (יחס סיכון 0.95, 95% CI, 0.71 – 1.28).).

היחס ההפוך בין נטילת אספירין וסיכון מופחת לתמותה מסרטן מעי גס היה חזק ביותר בקרב נבדקים עם גידולים ראשוניים בהם היה ביטוי יתר של COX-2, בהשוואה לאלו ללא ביטוי מוגבר של COX-2 (יחס סיכון 0.39 [95% CI, 0.20 – 0.76] לעומת 1.22 [[95% CI, 0.36 – 4.18).

החוקרים מסבירים כי יתכן שלמעכבי COX-2 נוספים השפעה דומה, על אף שלא ברור אם השפעה זו תהיה במימדים דומים לאלו שהודגמו לאספירין.

יש לציין את תופעות הלוואי של אספירין אשר כוללות גירוי של מערכת העיכול ודימומים, ושל מעכבי COX-2 אשר עלולים להוביל לתופעות לוואי קרדיו-וסקולאריות.

החוקרים מסכמים כי ממצאיהם מספקים הסבר הגיוני למנגנון פעולתן של תרופות אלו, ומעודדים פיתוח של תרופות בעלות תכונות אנטי-סרטניות הכוללות פחות תופעות לוואי.

במאמר מערכת נלווה נכתב כי הספציפיות של התגובה של סרטן מעי גס לאספירין בקרב חולים עם ביטוי יתר של COX-2 מצביעה על פוטנציאל טיפולי עתידי אשר לו סמן פרוגנוסטי מוכן מראש בצורת COX-2.  ממצא זה דומה במידה מסוימת לסמנים המצויים בגידולים אחרים דוגמת קולטנים להורמונים ו ERBB2 בסרטן שד או מוטציות KRAS בסרטן מעי גס.

על אף ממצאיו של המחקר הנוכחי יש להוסיף ולבדוק האם COX-2 אכן יכול לשמש כסמן במסגרת מחקרים נוספים.

JAMA. 2009;302(6):649-659

לידיעה במדסקייפ