אונקולוגיה

התועלת במתן טיפול פומי ב-Clofarabine בחולים עם תסמונת מייאלודיספלסטית (J Clin Oncol)

ממחקר חדש בשלב II שפורסם במהדורת 1 ביוני של Journal of Clinical Oncology עולה כי טיפול פומי ב- Clofarabine הינו טיפול בטוח ויעיל בחולים עם תסמונת MDS (Myelodysplastic Syndrome) בסיכון גבוה.

לדברי החוקרים, עדיין נותר לקבוע את המינון ומשטר הטיפול האופטימאלי בחולים אלו.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי הטיפול ב-MDS הוא מאתגר ולעיתים קרובות הפרוגנוזה בטווח הרחוק אינה טובה. קיימות מספר תרופות, פרט ל- Clofarabine, המשמשות לטיפול ב-MDS, דוגמת Lenalidomide (בחולים עם מחלה בסיכון נמוך) ו-Azacitidine (וידאזה) ו-Decitabine.

מדגם המחקר כלל 32 חולים (גיל ממוצע של 72 שנים). החוקרים ביקשו להעריך את התועלת ופרופיל הרעילות של טיפול פומי ב- Clofarabine, כולל 22 חולים עם מחלה בסיכון בינוני או גבוה. תשעה חולים אובחנו עם תסמונת MDS שניונית וב-20 הייתה היסטוריה של כשלון טיפול קודם.

במחקר נבחנו שלושה מינוני Clofarabine: 40 מ”ג למ”ר ב-6 חולים, 30 מ”ג למ”ר ב-19 חולים ו-20 מ”ג למ”ר ב-7 חולים. המינונים הופחתו על-בסיס הערכה רציפה של הרעילות. בכל מקרה, Clofarabine ניתן כל יום למשך חמישה ימים, עם חזרה על מחזור הטיפול כל 4-8 שבועות.

בעוד שלמינונים נמוכים יותר של Clofarabine היה פרופיל רעילות טוב יותר, התגובה לא הייתה שונה משמעותית.

בשמונה חולים (25%) תועדה הפוגה מלאה. בשלושה חולים (9%) חל שיפור המטולוגי ובשלושה תועדה תועלת קלינית (9%). שיעורי התגובה הכוללים עמדו על 43%.

מבין 9 החולים עם MDS שניוני, בארבעה (44%) תועדה הפוגה מלאה, בשניים (22%) חל שיפור קליני ובאחד (11%) שיפור המטולוגי.

מבין 20 החולים שטופלו בעבר ב-Hypomethylating Agents, בשניים (10%) תעודה הפוגה מלאה, בשניים (10%) חל שיפור המטולוגי ובשניים (10%) תועדה תועלת קלינית, עם שיעורי תגובה כוללים של 30%.

בחולים שהשיגו הפוגה מלאה, חציון ההישרדות ללא-מחלה עמד על 7.8 חודשים. חציון ההישרדות עמד על 9.2 חודשים בכלל, 13.8 חודשים בחולים עם כל תגובה לטיפול ו-20.9 חודשים באלו עם הפוגה מלאה. זאת בהשוואה לחציון הישרדות של 4.3 חודשים כפי שדווח בחולים עם MDS לאחר כישלון הטיפול ב-Decitabine.

לא תועדו מקרי תמותה בתוך שישה שבועות מתחילת הטיפול. ארבעה חולים פיתחו כשל כלייתי חד משנית לזיהום ואלח-דם. דיכוי מח עצם היה נפוץ אך ללא מקרים של דיכוי ממושך (למעלה משישה שבועות).

תופעות לוואי של מערכת העיכול והכבד היו נפוצות גם כן. מרבית תופעות הרעילות היו הפיכות.

החוקרים מסכמים וכותבים כי יש לנקוט משנה זהירות במתן טיפול ב- Clofarabine, תוך ניטור התפקוד הכלייתי ולהימנע ממתן תרופות נפרוטוקסיות.

J Clin Oncol 2010;28.2755-2760

לידיעה במדסקייפ

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה