מאת ד”ר בן פודה שקד

ממחקר חדש אשר פורסם בגיליון מרץ של ירחון Cancer עולה כי נשים עם שלבים מוקדמים של סרטן השד זוכרות היטב את התוצאות של בדיקה גנומית המעריכה את הסיכון להישנות המחלה, אם כי כרבע מהן מדווחות כי חוו מידת מה של דחק בעקבות הבדיקה. בנוסף, מדגישים החוקרים את הצורך בשיפור התהליכים המעורבים במסירת מידע למטופלת אודות הסיכון וההחלטות הטיפוליות.

המדובר לטענת החוקרים באחד המחקרים הראשונים המבקשים לבחון את תגובות החולים לבדיקה גנומית המעריכה את הסיכון להישנות סרטן השד, ובבסיסו המחשבה כי על המטופל להבין בצורה מדויקת את הסיכון במטרה לקבל החלטה מדעת ביחס לטיפול אדג’ובנטי.

במחקר נכללו 77 נשים שאובחנו כסובלות מסרטן שד בשלב מוקדם החיובי לרצפטור לאסטרוגן, ומערב בין 0 ל-3 בלוטות לימפה, ואשר בהן אובחנה המחלה בין 4 ל-54 חודשים לפני תחילת המחקר. מרבית הנשים (79%) הראו סרטן משלב I, 65% עברו ניתוח משמר שד ו-60% עברו בנוסף טיפול קרינתי. 37% מהנשים עברו ניתוח לכריתת שד.

החוקרים העריכו את תגובותיהן של הנשים לבדיקה גנומית שבוצעה במסגרת הטיפול בהן. כל הנשים עברו את בדיקת ה-Oncotype DX וקיבלו את תוצאות בדיקתן. הבדיקה נועדה לאמוד את הסיכון להישנות המחלה עשר שנים מאוחר יותר, במטרה לסייע לנבדקת לקבל החלטות מודעות בנוגע לטיפול אדג’ובנטי. תוצאות הבדיקות הראו כי 50% מהנשים היו בסיכון נמוך (עד 11% של הישנות), 37% היו בסיכון בינוני (12-21% סיכון) ו-13% היו מצויות בסיכון גבוה להישנות (למעלה מ-21%). מידע נוסף נאסף באמצעות שאלונים שנשלחו בדואר וסקירת גיליונותיהם הרפואיים של הנשים.

השאלונים שנשלחו נועדו לבדוק את זיכרונן של הנשים ביחס לסיכון להישנות (על פי הבדיקה שעברו), באמצעות השאלות: “מה היה האחוז אותו מסר הרופא ביחס לסיכון שסרטן השד שלך יחזור בעשר השנים הבאות על פי הבדיקה?” ו-“מלבד מה שאמר הרופא שלך, מהו לדעתך אחוז הסיכון לחזרת סרטן השד שלך בעשר השנים הקרובות?”.

החוקרים מציינים כי אחוז הסיכון הממוצע על פי זיכרון הנבדקות היה 13.1% ועמד בקורלציה יפה עם תוצאות הבדיקה הממשיות (r = 0.70; p < 0.001). הסיכון הנתפש הממוצע להישנות המחלה היה 14.1% (9.6% בקרב נשים המצויות בסיכון נמוך, 18.0% בקרב אלו בסיכון בינוני ו-25.8% בקרב אלו בסיכון גבוה). מרבית הנשים עבורן הסיכון להישנות היה גבוה קיבלו כימותרפיה, לא כך היה בקרב אלו שנמצאו על פי הבדיקה כבעלות סיכון נמוך.

לדברי החוקרים, אף על פי שבממוצע תפישת הנשים את הסיכון שלהן להישנות המחלה הייתה קרובה לתוצאות הבדיקה הממשיות, הרי שכשליש מהנבדקות דיווחו כי הבינו להערכתן מידב בינונית ומטה מהמידע הקשור בקבלת ההחלטות ביחס לטיפול אדג’ובנטי. יתרה מכך, נשים שדיווחו כי חשו שהבינו פחות נטו להיות כאלו שלא קיבלו מידע מודפס אודות בדיקתן.

החוקרים מסבירים כי כשאנשים מקבלים מידע מלחיץ, או מידע אודות סכנות אפשריות, קשה להם להבין מידע מורכב. לדבריהם, מידע הקשור בסרטן השד הינו תמיד מורכב, כך שבמידת מה צפוי כי מתן מידע מודפס לנשים אלו עשוי לסייע להן להבינו.

החוקרים סבורים כי יש צורך בחומר כתוב מוצלח יותר לתת למטופלות. לטענתם, החומרים הניתנים כעת (מטעם החברה יצרנית הבדיקה, Genomic Health) הינו מורכב, וכולל דו”ח ובו ציון הישנות המתורגם לסיכון להישנות עם רווח בר סמך של 95%, ואשר נחלק לסיכון נמוך, בינוני וגבוה. הדו,ח המודפס כולל בנוסף תוצאות של מחקר קליני ועמוד של הסברים אשר לדברי החוקרים הינו קשה להבנה אלא אם הקורא הינו בעל תואר MD או PhD או כזה שעבר הכשרה מתקדמת. לפיכך, דרך לתקשורת פשוטה יותר (ביחס לתוצאות הבדיקה ופירושן) עשויה לסייע, מציעים החוקרים.

החוקרים מזכירים כי ההולנדים כבר השיגו מטרה זו: בדיקה אירופאית, המכונה MammaPrint, מסווגת חולת סרטן שד כבעלת סיכון נמוך או גבוה להישנות. סיכון נמוך פירושו שאין צורך בכימותרפיה, וסיכון גבוה פירושו שיש לקבל כימותרפיה, הם מסבירים. המחקר הנוכחי מציע את תוצאות בדיקת ה-Oncotype DX            הינן מורכבות מדי להבנה, וכי מאידך, עבור האמריקאים לפחות, גירסת ה-MammaPrint עשויה שלא לכלול מספיק מידע. הם מספרים כי בימים אלו בוחנים אפשרות של פשרה בין שתי הגרסאות.

לא זו בלבד שיש חשיבות למידע היבש אותו מקבלת המטופלת, טוענים החוקרים, כי אם גם לתפקידי קבלת ההחלטות ביחס לטיפול בסרטן השד. לדבריהם, כרבע מהמשתתפות במחקר ציינו כי לא מילאו את התפקיד שרצו למלא בקבלת ההחלטות הטיפוליות. כל הנשים שציינו כי העדיפו תפקיד פאסיבי (כך בעשר נשים) השיגו את רצונן זה, וכל הנשים שהיו מעוניינות בתפקיד אקטיבי (29 נשים) השיגו אף הן את רצונן. עם זאת, מבין הנשים שציינו כי העדיפו שקבלת ההחלטות הטיפוליות תהיה משותפת בינן כמטופלות ובין הרופא, 7 מילאו בפועל תפקיד סביל, 17 מילאו תפקיד משותף כפי שרצו, ו-13 מילאו לדבריהן תפקיד פעיל.

החוקרים מציעים כי דרך אחת לוודא כי המטופלת תמלא את התפקיד אותו מעוניינת למלא בתהליך קבלת ההחלטות הטיפוליות הינו כי יציינו במפורש ובאופן ישיר את רצונן באוזני הרופא המטפל. הם מתארים כי על הנשים לדבר עם הרופא במישרין ולומר לו בדיוק מה היו מעדיפות בהקשר זה. בעוד שיתכן וישנם רופאים שלא יאהבו גישה זו, הם מציינים, הרי שהדבר יגביר את הסיכוי שהמטופלת תזכה לקבל את אשר חפצה בו. מניסיונם, אונקולוגים המטפלים בחולות סרטן השד בפרט נוהגים להיות קשובים למטופלותיהם ולמסור להן את המידע שמבקשות לדעת, הם טוענים.

מומחית בתחום אשר נתבקשה להגיב לפרסום הדברים מוסיפה כי המחקר הנוכחי גם בוחן את ההתאמה בין העדפות המטופלות ביחס למידת מעורבותן בתהליך קבלת ההחלטות ובין התוצא הנתפש של התקשורת בין הרופא והמטופלת. לדבריה, המשתנים שנבדקו ניתנים להתערבות, עובדה המועילה עבור הקלינאים והחוקרים בתחום. בעתיד, היא מציעה, ניתן יהיה לעקוב אחר מטופלות מרגע אבחנתן ולקבוע שמא משתנים כגון אלו קשורים לאיכות החיים ארוכת הטווח, דבר שהינו חיוני בהקשר של חולות סרטן שד בשלבים מוקדמים.

Cancer  2010

לידיעה במדסקייפ