אונקולוגיה

האם אנו נותנים יותר מדי ברזל לחולים עם אנמיה?/דר’ אפריים רימון

אנו שמחים להציג כאן סקירת מאמר מקורי מאת ד”ר רימון ושותפיו אשר זכה לבמה מכובדת ביותר והתפרסם בימים אלה ב-  American J of Medicine .

ברכות לד”ר רימון ולצוות המחקר !

אנמיה סימפטומטית יכולה לגרום לעייפות, לירידה בתפקוד, לקוצר נשימה, להחמרה בתעוקת החזה ועוד. הטיפול המקובל הוא על ידי תכשירי ברזל. ברם, כל תכשירי הברזל גורמים לתופעות לוואי במערכת העיכול ובעיקר לבחילות והקאות, עצירות או שלשול, כאב בטן וצואה כהה. בשנים האחרונות גם ישנם רמזים ממחקרים רבים לנזק שעלול להגרם עקב עודף ברזל (בתור גורם מחמצן). למשל נמצא קשר (אם כי לא בכל המחקרים) להחמרה במחלת כלי דם טרשתית, וזה מסביר מדוע נשים לפני גיל המעבר מוגנות יחסית ממחלות לב מפני שהן במצב של חוסר ברזל מתמיד עקב איבוד דם במחזור. ידוע גם הנזק לכבד (בעיקר בהמוכרומטוזיס אך כנראה גם במחלות כבד כרוניות אחרות), וכן יש עבודת המראות על קשר בין מחסני ברזל מלאים לבין הארעות של סוכרת, שאת של המעי הגס, מחלות תנועה (למשל פרקינסון( וייתכן גם דמנציה.

מינון הברזל המומלץ היום הוא בין 100 ל- 150 מ”ג ליום והוא ניתן כנראה על סמך בדיקת ספיגתו באנשים בריאים. ברם, מערכת העיכול יודעת לווסת את ספיגת הברזל באופן מרשים, כך שבעודף ברזל, הוא כמעט ולא נספג (בערך 1% ספיגה) ואילו בחוסר ברזל יעילות ספיגתו מגיעה לכ- 50%.

במחקר הבא נלקחו שלוש קבוצות של חולים זקנים מעל גיל 80 שנה, עם אנמיה של חוסר ברזל. 30 מהם קיבלו ברזל במינון במקובל של 150 מ”ג ליום, 30 קיבלו 50 מ”ג ליום וה- 30 האחרונים קיבלו 15 מ”ג ליום. למרבה ההפתעה, נמצא כי ספיגת הברזל לא הייתה שונה בין המינונים השונים. במעקב במשך חודשיים נמצאה עלייה ברמת המוגלובין ופריטין ובכל שלוש הקבוצות, ללא הבדל בקצב. מבחינת תופעות הלוואי, בחילות, הקאות כאב בטן או עצירות נמצאו כמעט בכל החולים שקיבלו מינון רגיל שלברזל וכמעט שלא נמצאו באלו עם המינון הנמוך מאד. גם צואה שחורה נמצאה כמעט אך ורק באלו שקיבלו מינון רגיל.

מחקר דומה נערך לגבי נשים בהריון עם מינון של 20 מ”ג ברזל ונמצאו תוצאות דומות. נותר לבדוק נכונות ממצאים אלו בצעירים ובילדים.

לסיכום: מחקר זה מראה לנו שאפשר לשנות טיפול מסורתי ותיק של טיפול בברזל, תוך הפחתה בתופעות הלוואי וללא ירידה ביעילות הטיפול, ללא תוספת עלות (אלא אולי להיפך).

למאמר


Am J Med 2005;118:1142-1147

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

    הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

    במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
    להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה