במפגש חירום אותו יזמה הר”י ב-4/8 ואשר השתתפו בו כל מנהלי המחלקות האונקולוגיות, קראה ההסתדרות הרפואית לממשלה לבצע יישום מלא של המלצות ועדת אונקול בתחום הרדיותפתיה. |

במפגש הציג פרופ’ יורם כהן (נא ללחוץ כאן לקישור למצגת) את מצבו העגום של הענף, ואחריו גם הוצגו ההמלצות העיקריות של הועדה.

ע”פ ההמלצות, התוספת התקציבית השנתית הנדרשת ליישום המלצות היא של כ-30 מיל’ , סכום פעוט יחסית אשר ע”פ הנתונים שהוצגו עשוי לאפשר טיפול סביר בכלל החולים הזקוקים בישראל לטיפול זה ולהשיג תוצאות טיפוליות טובות יותר באופן משמעותי. (כיום זקוקים לטיפול כ-12,000 חולים בשנה ובפועל מטפלים רק ב-9,400).

ניתן לעיין בהמשך בנייר העמדה המלא של הר”י.

הערת המערכת:

קצת תמוה כיצד באותה מדינה שבתחומים רפואיים מסויימים נחשבת לאחת המתקדמות בעולם (קרדיולוגיה התערבותית למשל), נמצאת מבחינת מדדי הביצוע בתחום הרדיותרפיה במיקום של מדינות העולם השלישי…עוד יותר מוזר הוא שבתחום האונקולוגיה הפרמקולוגית, היינו טיפול לתרופות בסרטן, ישראל אינה מפגרת אם בכלל אחרי העולם המערבי בשימוש בתרופות מתקדמות מסוג הרצפטין, גליבק, פמרה, ארימידקס אוסטין, מבטרה  וכד’.

אולי התשובה נעוצה בעובדה שלתחום הרדיותרפיה, משום מה, לא נכנס עדיין המגזר הפרטי. נראה גם שבמקומות בהם יש סוג של פעילות פרטית, כמו למשל השר”פ בהדסה עין כרם, המצב של הרדיותרפיה טוב יותר…

הטיפול ברדיותרפיה כלול בסל הבריאות, כך שלכאורה, לו המכונים הקיימים היו יכולים להגביר את “תפוקתם” ע”י עבודה ב-24 שעות ביממה בכמה משמרות (ובהנחה כמובן שניתן היה לגייס ולהכשיר את כח האדם המאוד מיומן הדרוש למקצוע), או אם היה מוקם מכון חדש (נניח אפילו שבמימון פרטי)  קופות החולים היו משלמות את העלות בגין כל טיפול ע”פ התעריף הקיים (358 להקרנה לשדה, ו-411 לתכנון הקרנה טיפולית). אם התעריף הוא “נכון” מבחינה כלכלית (כלומר מכסה את עלות כח האדם, התשתית והתקורות) , ואם יש את הצורך האמיתי להגדיל את היקף השימוש בטכנולוגיה (אשר נחשבת ליעילה מבחינת עלות/תועלת למערכת הבריאות) , הרי ש”כוחות השוק” היו אמורים לגרום לכך שהפער הזה בין הרצוי למצוי (פער שמתבטא כיום בתמותה או סבל מיותר של חולים) היה נסגר מעצמו, מבלי שיהיה צורך ביישום המלצות לתקינה וכד’.

לא ברור לכן מה צריך למנוע כיום מכל גורם (פרטי או בתי חולים ממשלתיים או של הכללית) להשקיע בטכנולוגיה ובהכשרה (ואולי אפילו ל”ייבא” בהתחלה מומחים מחו”ל) ולספק את הטיפול לכל חולה מתאים.

אגב, מה שלא הוזכר בכנס החירום הזה הוא שהאוצר ומשרד הבריאות אישרו הקמת מרכזי רדיופרתיה נוספים, בנוסף ל-6 הקיימים כיום, הצעה שנדחתה ע”י האיגוד האונקולוגי על רקע בעיית כח האדם הקיימת בענף והטענה שהגדלת התשתית בלבד לא תביא לפתרון.

לסיכום, אין ספק שהמצב הנוכחי בעייתי ביותר, והקריאה של הר”י והאיגוד האונקולוגי צריכה ליפול על אוזניים קשובות של הגורמים מקבלי ההחלטות במשרד הבריאות והאוצר.

בין אם הפתרון הוא ביישום המלצות והקצאת תקציבים והגדרת תקנים, כפי הציעה ועדת אונקול, או במתן אפשרות ל”כוחות השוק” לפעול ולאפשר גם למגזר הפרטי להכנס לתמונה נראה שאפשר להאריך, ואולי אף להציל חיים של כמה אלפי חולי סרטן מידי שנה בישראל, ויפה שעת אחת קודם.

להלן נייר העמדה של ההסתדרות הרפואית בישראל :

טיפול קרינתי (רדיותרפיה) משמש כיום צורת טיפול משמעותית, לעיתים יחידה, בתחום המחלות והגידולים הממאירים. טיפול קרינתי יכול שינתן, כאמור, כדרך ריפוי יחידה או במשולב עם צורות טיפול אחרות במסגרת הטיפול במחלות ממאירות. כיום עד 60% לפחות מכלל חולי הסרטן (בארץ ובעולם) מטופלים בשיטה זו. כתחום עיסוק במסגרת הכשרת הרופא רכשה הרדיותרפיה מעמד עצמאי והינה מועמדת לקבל בקרוב הכרה כמומחיות נפרדת.

ההתפתחות הטכנולוגית בעשור האחרון הביאה לשיפור עצום בציוד, מיכשור ושיטות הטיפול תוך כדי השגת אחוזי ריפוי ושיפור גבוהים יותר והקטנת נזק הקרינה למטופל בהופכה להיות מדוייקת וממוקדת.

תהליכים אלה המתבטאים בהגדלת ההיצע והיקף הטיפול, כמות הידע והמידע שהצטברו, תיחכומן של שיטות הטיפול וסוג המיכשור – מחייב לתת את הדעת להיבטים אלה המתבטאים בהיקף המשאבים כ”א מיומן, מיכשור ועלותם.

לפני כעשור בחנה ועדה מטעם משרד הבריאות את מצבו של תחום הרדיותרפיה בישראל והתריעה על מצבו החמור.

בפועל לא התרחש מאומה והמצוקה החמירה לנוכח ההתפתחויות והצרכים המתוארים.

במאי 2003 סיימה ועדה נוספת, בראשותו של דר’ עומר אנקול, את בדיקת תחום הרדיותרפיה והגישה את המלצותיה למנכ”ל משרד הבריאות.

הועדה קבעה כי קיים מחסור ניכר במיכשור, בכ”א רפואי, מטפלים אחרים ואנשי צוות לסוגיהם כמו פיזיקאים, טכנאי קרינה, אחיות וכו’. הועדה ציינה בנוסף את העדרה של הכשרה מקצועית מסודרת אצל מטפלים אלה והעדר מסגרת של תקינה והקצבת כוח אדם מקצועי.

המשמעות המעשית של מסקנות הועדה, משקפת מציאות המתאימה שאינה הולמת מדינה מערבית המתיימרת לספק שרותי בריאות מתקדמים  !

מיכשור:

• כיום יש 19 מאיצים קוויים (מיכשור לטיפול בקרינה לחולי סרטן) בישראל, דהינו מכשיר אחד ל 350,000 תושבים.


• ארגון הבריאות העולמי (WHO) ממליצים על שיעור של מכשיר אחד לכל 200,000 תושבים.


• הועדה המליצה על שיעור של מכשיר אחד ל 250,000 תושבים כלומר 27 מאיצים בסה”כ.


• הפער הקיים (בהתבסס על תקן מינימלי בהשוואה למדינות מערביות אחרות) הינו בן 8 מכשירים.


• סך העלות של סגירת פער המאיצים וציוד מיכשור נוסף כמו מערכות תכנון ובקרת איכות הטיפול, עומד על 20 מיליון דולר.

(לתזכורת משרד האוצר הקצה בשנת 2005 פחות מ 2 מלש”ח חד פעמי לתחום הרדיותרפיה !!)

* חלק מהמיכשור הקיים כיום הינו בן יותר מ 10 שנים ויהיה צורך בהחלפתם בשנים הקרובות.

תקינת כוח אדם:

הועדה המליצה על מפתח תקינה של רופא לכל 300 מטופלים בשנה (המלצת האירגון האירופי לרדיותרפיה היא לכל 200 מטופלים).

תמונת המצב כיום ותוספות כ”א הנדרשות הן כדלהלן:

פתרון המחסור בכ”א דהיינו גיוסו והכשרתו של כ”א רפואי ואחר חייב להיות מלווה בהגדרת יחידות רדיותרפיה, תקני ניהול וכ”א, הגדרות מקצועיות של פיזיקאי רפואי וטכנאי קרינה, מסלולי תורנויות וכוננויות שבהעדרם אין משמעות ואין יכולת לגיוסו של כוח אדם נדרש.

בנוסף המליצה הועדה כי בכל מרכז רדיותרפיה יהיו 1-2 טכנאי אחזקה. עוד המליצה הועדה כי כל מכון אונקולוגי יכלול צוות פארא-רפואי שיורכב מעובדים סוציאלים, דיאטניות, פסיכולוג ומנהל מידע שיקדישו מזמנם גם לתחום הרדיותרפיה.

הכשרה מקצועית:

קיים צורך בהגדרת מסגרת הכשרה, תכנים ומסלולי קידום (“היררכיה מקצועית”) בכל תחומי עיסוק כ”א של טיפול קרינתי (רדיותרפיה).

ההכשרה תכלול כמקובל חלק תיאורטי ועבודה מעשית בהיקפים שונים.

עובדי רפואה שאינם רופאים יקבלו תעודת הסמכה לעסוק בטיפול/קרינה רפואית.

לסיכום:

·    במקביל להתפתחות הרדיותרפיה כדרך טיפול עיקרית והישגיה עימה, בעולם המערבי, מתקיימת נסיגה שעוצמתה גבוהה יותר במדינת ישראל!

·        המשמעות המעשית של העדר חלופה לטיפול הקרינתי, הינה מניעת טיפול עיקרי ו/או משולב

מ-10,000 חולים במחלות ממאירות כל שנה (קרוב ל 50% מכלל חולי סרטן חדשים הנוספים למערכת כל שנה) הגדלת שיעורי תמותה, הקטנת שיעורי ההישרדות והארכת חיים, מניעת חלופת הריפוי והישרדות כפועל יוצא של התפתחות התחום לאורך השנים.

·        עלותה התקציבית של “תכנית אנקול” עומדת על 100 מליון שקל. התכנית מפרטת את דרך הקצאת הכספים באורח שנתי המסתכם ב 30 מיליון שקל בקירוב.

·        בקצב הזה לא נזדקק לעשור נוסף ועוד ועדה כדי לקבוע את חיסולו של ענף זה.

הר”י והאיגוד הישראלי לאונקולוגיה קלינית ורדיותרפיה דורשים ליישם מיידית את דו”ח ועדת אונקול במסגרת התקציב לשנת 2006.