ה Papyrus Ebers מסמך עתיק יומין המשוער למאה ה 16 לפני הספירה, דהיינו לפני כ 3500 שנה. המסמך מתאר חולים אשר התלוננו על הטלת שתן בתכיפות. ברור, שאין ביכולתנו לקבוע בוודאות שכל המתלוננים המתוארים במסמך זה סבלו מסוכרת.  polyuria הוא הסימן היחידי המוזכר שם.

מסמך זה  מצא George Ebers   בעיר Luxor בשנת 1872. בנוסף לתיאור של השתנה מרובה, מביא כותב המסמך גם מספר מרשמים האמורים לעזור לחולה. להפתעתנו המרשמים מכילים עוגות ודבש, מרכיבים שלדעתנו לא עזרו להתגבר על בעיית הסוכרת.

המקור הבא -גאלנוס, שחי במאה השניה לספירה. גאלנוס מתאר שני מקרי סוכרת בלבד. Aretaeus מקפדוציה, בן זמנו של גאלנוס, השאיר לנו תאור מדויק של המחלה ובכתביו מופיע לראשונה השם diabetes. Aretaeus מסביר כי השם נגזר מהיוונית ומשמעותו “לזרום דרך משהוא” – “To flow through” כי המים זורמים דרך הגוף ויוצאים. Aretaeus טוען שהמחלה נדירה היא, וכך יוצא גם מדבריו של גאלנוס. Aretaeus סבר, כי אברי הגוף מתמוססים והופכים למים. המים זורמים דרך הכליות וכיס השתן, והחולים לא מפסיקים להשתין כאילו נפתחו הסכרים. המחלה מתפתחת באופן הדרגתי, אך בהגיעה לשיא, המהלך מהיר. השתייה  מרובה  ו Aretaeus סובר שכמות השתן עולה על כמות השתייה. כאשר החולים אינם שותים במידת הצורך, הלשון והגוף מתייבשות.  הצימאון אינו פוסק. Aretaeus מתאר את דלדול השרירים, הבטן השקועה, והמוות שאינו בושש לבוא.

עובדה חשובה חסרה בתיאורו של Aretaeus  – הטעם המתוק של השתן. תצפית זאת מתבררת רק במאה ה17.  היה זה Thomas Willis אותו Willis אשר תיאר את מערכת העורקים בבסיס המוח  הנושאת את שמו, הוא שגילה את טעמו המתוק של השתן בסוכרת.   Willis נולד באנגליה בשנת 1621,  ונלחם כחייל  במלחמת האזרחיםWillis . נלחם בצד המלך. לאחר תבוסת צבא המלך ומיניו של Oliver Cromwell  למושל אנגליה, השלים Willis את לימודיו ברפואה ותוך שנה פתח מרפאה באוקספורד.

בתיאורו מקרי סוכרת, Willis כותב שהופתע למצוא טעם השתן מתוק. ממצא זה היה בניגוד לתורתו של פרצלזוס, רופא שוויצרי נודע, שחי כ 100 שנה לפניו. Paracelsus ימד כי הסוכרת נוצרת מעלייה במלחים בגוף. Willis כותב” קשה להבין שהשתן של חולים אלה מתוק להפליא, מתוק כדבש. כי ההנחה שלנו תמיד היתה שיש עלייה במלחים החודרים לדם וגורמים להשתנה מרובה”. Willis לא נטש את תורתו של Paracelsus אלא שיער כי המלחים נוטרלו על ידי חומרים אחרים.

Willis, רופא שעסק בתחומים שונים ברפואה, ובודאי נחזור אליו שנית בסקירות היסטוריות שלנו.

השלב הבא במחקר הסוכרת התרחש כעבור מאה שנה. William Dobson מליברפול מתאר בשנת 1776  סדרת ניסיונות לזיהוי אופי החומר המתוק. נתאר ניסיון אחד בלבד, ובו  Dobson חימם שתן  חולה סוכרת עד שהתאדה כולו, וקבל משקע של אבקה לבנה, שבמראה ובטעם היה דומה לסוכר.

מעניין לעקוב אחר התפתחות שיטות המחקר מאז תחילת ה renaissance. בשנת   1889 שני רופאים בעיר שטרסבורג Minkowski     ו  von Mering  חקרו תפקודו של הלבלב. החוקר הבכיר והבולט בן השניים, Minkowski , הוא אשר ביצע את הניסיון, וגילה כי בהעדר הלבלב יופיעו  סימני הסוכרת, וכי  בשתן יימצא עד 5% סוכר.

במאה ה 20  זירת המחקר בסוכרת עברה להמיספרה המערבית. Frederik Banting     מנתח אורתופד במקצועו, עבד גם כמרצה בפיזיולוגיה באוניברסיטת אונטריו המערבית, בקנדה. בהסתמכו על מחקרם שלMinkowski וMering   הבין כי סיבת המחלה פגיעה בתפקוד הלבלב. בנתיים  הפתולוג   Opie באוניברסיטת Johns Hopkins כבר גילה כי הפגיעה בסוכרת אינה בלבלב כולו, אלא ממוקדת באיי Langerhans אשר מתנוונים. Banting בחודש מאי 1921   בעזרת תלמיד רפואה בשם Best ,  הציב לעצמו  את המגמה לבודד החומר הפעיל בלבלב אשר מונע  סוכרת. עוד בטרם הסתיימה שנת 1921 הצליחו שני החוקרים לבודד את החומר. מאמרם התפרסם כבר בשנת 1922 ובתוך שנה נמכר אינסולין  באופן מסחרי.

ק Banting       יבל פרס נובל לרפואה בשנת 1923.  בשנת 1934 קיבל תואר אציל מטעם מלך אנגליה. Best   היה לפרופסור בפיזיולוגיה וכתב אחד מספרי הפיזיולוגיה המקובלים יותר לסטודנטים לרפואה.

עקבנו אחרי השתלשלות הבנת מחלת הסוכרת בתקופה של כ 3500 שנה. הדבר הבולט הוא כי  מימי ה renaissance  קצב המחקר צבר מומנטום אדיר.