הריונות המסתיימים בלידה, מקטינים את הסיכון לפתח סרטן שד. אולם, אין זה ברור, כיצד משפיעים הריונות המסתיימים בהפלה, ספונטנית או יזומה על סיכון זה. קשה לפענח מחקרי מקרה מבוקרים קודמים אשר בדקו קשר זה. ההסבר לכך הוא שנשים אינן מדייקות בדווחן על הפלות יזומות שעברו.

אולם ניתן לשער, שבנשים הלוקות בסרטן השד, רמת הדיוק של הדיווח תעלה, אם יוסבר להן שזהו ניסיון להבין את הגורמים לסרטן השד. ולכן, ניתן להניח, שבמחקר מקרה מבוקר, שיעור הדיווח השגוי על הפלות יזומות בעבר, יהיה נמוך יותר בקרב המקרים, כלומר הלוקות בסרטן השד, מאשר בקרב קבוצת הבקרה אשר אינה לוקה בסרטן.

ואכן, במחקר שוודי, הושוו דיווחיהן של הנשים למאגר הנתונים הארצי של הפלות ונמצא, ש- 21% מהנשים עם סרטן השד, טעו בדיווחן על הפלות בעברן, בעוד שיעור זה, היינו הטעות בדיווח, הייתה בקרב הבריאות היה גבוהה יותר ועמדה על 27%. ברור הוא, שהבדלים אלו יכולים להשפיע על תוצאות מחקר רטרוספקטיבי (Retrospective). אך הטיה זו, לא תתקיים במחקר פרוספקטיבי (Prospective).

הקבוצה המשותפת לבדיקת הגורמים ההורמונלים המשפיעים על סרטן השד, The Collaborative group on hormonal factors in breast cancer, קבעה לעצמה יעד, בשנת 1992, לאסוף מחקרים שונים שנערכו ברחבי העולם, על מאורעות המשפיעים על התפתחות סרטן השד, ביניהם גם הריונות המסתיימים בהפלה. בגלל ההבדל האפשרי בין המחקרים הפרוספקטיבים ובין הרטרוספקטיבים, קובצו תוצאות מחקרים אלו, בנפרד.

בעבודה זאת, נאספו נתוני 53 מחקרים אפידמיולוגיים, כל אחד מהם כלל לפחות 100 נשים אשר לקו בסרטן חודרני של השד, ב-16 ארצות בהן מדיניות ההפלות הינה ליברלית.

סה”כ כללו כל המחקרים 83,000 נשים אשר לקו בסרטן השד, כמחציתן במחקרים פרוספקטיביים ומחציתן במחקרים רטרוספקטיביים.

מהמחקרים הפרוסקטיביים עולה שהסיכון של הנשים שעברו לפחות הפלה ספונטנית  אחת לפתח סרטן השד בעתיד, אינו שונה מהסיכוי של נשים שלא הפילו. לא נמצא הבדל בין תוצאות המחקרים בהן הנשים דיווחו על ההפלות ובין אלו בהם הנתונים התקבלו ממאגרי הנתונים לרישום הפלות. כמו כן, לא נמצא הבדל מובהק סטטיסטי, בין תוצאות המחקרים הפרוספקטיביים לבין תוצאות המחקרים הרטרוספקטיביים.

ולגבי הפלות יזומות, עמד הסיכון היחסי המקובץ, לפתח סרטן השד לאחר הפלה על 0.93, כלומר כמעט ולא נמצא הבדל בין אלו אשר הפילו ואלו אשר לא, מבחינת הסיכון לפתח סרטן שד בעתיד.

לכן לא ניתן להסיק מתוצאות אלו שהפלה יזומה טומנת בחובה סיכון כלשהו לעתיד לפתח סרטן שד. גם בהפלות היזומות, לא נמצא הבדל בתוצאות המחקרים בהן הנשים דיווחו בעצמן ובין אלו אשר השתמשו בנתוני מאגרי הנתונים.

עם זאת, בנוגע להפלות היזומות, נמצא הבדל מובהק בין תוצאות המחקרים הפרוספקטביים לבין תוצאות המחקרים הרטרוספקטיביים, כפי שנמצא במחקר השבדי שהוזכר בראשית סקירה זאת.

מתוצאות המחקרים הפרוספקטביים, אף עולה, שגם לגבי הפלות יזומות וגם לגבי הפלות ספונטניות, הגיל בו מבצעת האישה את ההפלה, או מספר ההפלות הכולל שעברה האישה, אינו מגדיל או מקטין את הסיכוי ללקות בסרטן השד בעתיד.

המחברים אף מזכירים, שגם מנתוני מחקרים החדשים שעדיין לא פורסמו, ניתן להסיק מסקנות דומות.

ולסיכום –  הריונות המסתיימים בהפלה יזומה או ספונטנית, אינם מגדילים את סיכויי האישה ללקות בסרטן שד בעתיד, בנוסף לכך, המחקרים הרטרוספקטיביים אשר בדקו קשר זה בעבר, אינם מדויקם דיים ככלל. הסבר אפשרי לחוסר הדיוק שנמצא כאן,  הוא מידת הדיוק הגבוהה יותר של הנשים הלוקות בסרטן בדווחן על ההיסטוריה המיילדותית שלהן.

הערת העורך: הבאנו את הסקירה הזו כי חשוב מפעם לפעם להציג עבודות המפריכות תפישות ודעות שאינן מבוססות דיין. ולעצם העניין, אנו יכולים להרגיע מטופלות שלהפלה שעברו, בין אם ספונטנית ובין אם יזומה, לא אמורות להיות השלכות על בריאותן בכלל, והסיכון לסרטן שד בפרט. יתרה מכך, טוב לדעת שבמכלול השיקולים לביצוע הפלה, אפשר להתעלם מהחשש להגדלת הסיכון לסרטן שד בעתיד.

Breast cancer and abortion: collaborative reanalysis of data from 53 epidemiological studies, including 83 000 women with breast cancer from 16 countries ,

למאמר

Lancet 2004;363:1007-16