י ש ר א ל

מאז תחילת שנות השמונים עוסקים בישראל בהנדסה גנטית במסגרת מחקר ופיתוח ביו-טכנולוגי. לאור ההתפתחות בתחום זה בארץ מינה המדען הראשי של משרד החקלאות בסוף 1988 ועדה לקביעת קריטריונים ולפיקוח על ניסויים בצמחים טרנסגניים. בין ההמלצות שהופיעו בדו”ח (שהוכן על-ידי הוועדה): המדען הראשי של משרד החקלאות החליט למנות ועדת פיקוח ראשית לצמחים טרנסגניים (ועדה ראשית לצמחים מהונדסים), שתפעל מכוח חוק הגנת הצומח 1956. בראש הוועדה התמנה מנהל האגף להגנת הצומח במשרד החקלאות. תקנות המסדירות את הטיפול בנושא הוכנו על ידי הוועדה ונמצאות כעת בשלב הסופי של אישורן על ידי שר החקלאות. הוקמו גם ועדות בטיחות מוסדיות הפועלות בתיאום עם הוועדה הראשית. החשיבות של נושא זה גדלה גם בגלל הדרישות של קרנות מחקר שונות, בעיקר מארצות-הברית ומהאיחוד האירופי, המממנות מחקרים בישראל, לקבל אישורים רשמיים על בקרה ופיקוח של ניסויים בצמחים טרנסגניים במוסדות המחקר הפונים אליהן.

בשנים האחרונות מגדלים בארץ במסגרות מחקריות שונות צמחים טרנסגניים, שהוחדרו להם גנים למטרות חקלאיות ואחרות. בתחום זה מתקיימים ברוב מוסדות המחקר בארץ כמה עשרות פרוייקטים, וכמעט כולם נמצאים בינתיים בשלב המעבדה. קיים גם מספר קטן של תכניות מחקר לבעלי-חיים טרנסגניים (בקר, עופות). גנים המוחדרים לאורגניזמים בשיטות של הנדסה גנטית מייצגים מגוון רחב של סמנים ותכונות: עמידות למחלות, לחרקים ולקוטלי עשבים; עמידות לעקה (יובש, מליחות) ותכונות יבול שונות. הפעילות המחקרית מכוונת גם לניסויי שדה חקלאיים בדומה לנעשה בחו”ל.

קבלה על יד הציבור- הדיון בסיכונים ובסיכויים של צמחים טרנסגניים מזון מהונדס זוכה לכותרות תקשורתיות לעתים מזומנות בשנים האחרונות. הקיטוב והקיצוניות המתבטאים בדיונים אלה מאפילים על העיסוק בשאלות המהותיות ועל השיטות שבהן יש לנקוט, כדי לטפל בבעיות שהתעוררו עם יישום הטכנולוגיה של ההנדסה הגנטית בצמחים. לטיול ענייני בנושא יש צורך לאפיין את מגזרי הציבור שהם בעלי חשש מהשפעות הטכנולוגיה ולהגדיר את חששותיהם. ניתן לזהות ארבע קבוצות חשש עיקריות בציבור:

כלל הציבור בקבוצה זו נכללים הן צרכני המזון המהונדס והן אלה הקשורים בייצורו, לאורך כל שרשרת המזון. למעשה לכולנו יש סיבה משותפת לחשש מהשפעה על בריאות האדם.

קבוצות דתיות אלה מונעות על ידי שיקולים אתיים.

בעלי העדפות בקבוצה זו ניתן לכלול החל בצמחונים עבור דרך צרכני מזון אורגני ועד למתנגדי הגלובליזציה.

פעילי סביבה שהם בעלי חשש מההשפעות והתפוצה של היישומים המסחריים של ההנדסה הגנטית בצמחים.

כאמור, החשש הראשוני והעיקרי המשותף הוא מהשפעה על בריאות האדם של מוצרים מהונדסים, והוא ומחייב את בדיקתם לרעילות או לאלרגניות. בדיקות אלה נערכות כחלק מכל תהליכי הבקרה שתוארו לעיל. עד כה, בד בבד עם העלייה בשטח הגידולים הטרנסגניים בעולם, לא נמצאו הוכחות ממשיות הקשורות בפגיעה בבטיחות מזון מהונדס לאדם.

החששות מהשפעות צמחים טרנסגניים על הסביבה הן נושא לדיון מתמשך במסגרות שונות, ולהלן עיקריו בקצרה.

החשש העיקרי הוא משינוי המצב הקיים כתוצאה ממעבר גנים (ההסתברות ותוצאותיה) לגבי אוכלוסיות הבר של צמחים טרנסגנים ולגבי אוכלוסיות שאינן אוכלוסיות המטרה להשפעת הטרנסגן/ים. ניתן לומר, בהכללה,

שחשיבות הדיון בהם היא בהתמשכותו וקיומו בצורה עניינית ומאוזנת, כל עוד אין הכרעה בשאלת העלות/תועלת של צמחים טרנסגניים ובאפשרות של יצירת מצב בלתי הפיך השונה מהמצב הקיים. במשך הזמן, ככל שייאסף יותר מידע מהניסויים המדעיים המבוקרים, ניתן יהיה לתת יותר תשובות על השפעתם של צמחים טרנסגניים על הסביבה.

עם העלייה בשטח הגידולים הטרנסגניים בעולם אנו עדים בשנים האחרונות לכך שישנם הבדלים גדולים במידת הקבלה של מוצרים מהונדסים על ידי הציבור “משני צדי האוקיינוס האטלנטי”. במחקרים וסקרים התגלה, שיחד עם ההתנגדות הרבה באירופה למוצרי מזון מהונדס, יחס המתנגדים לתרופות ממקור טרנסגני ולשאר יישומי ההנדסה הגנטית היה דווקא חיובי. ייתכן שלא ברור לציבור מהם יתרונות הטכנולוגיה. יש לזכור, שעד היום עיקר הפיתוח בתחום זה והמוצרים הקיימים בשוק, נושים תכונות המקנות בעיקר יתרון ליצרן .(input traits) ברור, לפיכך, שהסברים מדעיים בלבד לא יספיקו כדי לשנות את המצב ולהביא לשינוי בהתנהגות הצרכנים, ויש צורך בשיתוף פעולה הסברתי שיתייחס גם לחששות הציבור וגם לצדדים האתיים של הנושא.

לאור כל המחלוקות והשאלות הפתוחות שנסקרו, נראה שיש מקום להחלטת האיחוד האירופי המבוססת על זכות הצרכן למידע, ולפיכך גם לסימון מזון מהונדס כאמצעי המסייע לו לבחירה מודעת .(informed choice) חקיקת האיחוד האירופי קבעה חובת סימון למזון מהונדס לפי השיקולים הבאים:

– האם המזון מורכב/מכיל חומר טרנסגני.

– האם מזון שהוא ממקור מהונדס ואינו מכיל חומר טרנסגני, אך מכיל DNA או חלבון, שמקורם בשינוי גנטי

במוצר המקורי (מעל 1%) מהווה סיכון בריאותי לאדם (טוקסי, אלרגני).

נקבעו תקנות נוספות הקובעות גם את חובת הסימון למוצרים המהונדסים הבאים: תוספי מזון ורכיביו, חלק ממרכיבי מספוא לבעלי חיים וזרעים. חובת הסימון למזון מהונדס באיחוד האירופי כוללת גם את השיקול האתי, אם המזון מכיל חומר טרנסגני ממקור אנושי, או כזה הגורם לפגיעה ברגשות דתיים, או כזה הגורם לפגיעה ברגשות של קבוצות מסוימות באוכלוסייה.

יש לציין, שבהשוואה לארצות אחרות שבהן קיימת חובת סימון למוצרי מזון חובת הסימון למזון מהונדס באיחוד האירופי היא המחמירה ביותר. זאת בהשוואה לארה”ב שבה יש חובת סימון רק אם המזון מהווה סיכון בריאותי לאדם (טוקסי, אלרגני), ובהשוואה לאוסטרליה וניו זילנד המחמירות יותר מארה”ב.

חובת סימון מזון מהונדס העלתה לדיון את בעיית סימונם של מוצרי מזון, שנוצרו בתהליכי הנדסה גנטית. הסימון נדרש בעיקר בגלל לחצן של קבוצות מסוימות בציבור. הסימון צרי לספק מידע משמעותי ואמין לצרכן, שיסייע לו בבחירת המוצר בלי לפגוע בתדמית וביצרן.

נושאים נוספים שיש לקבוע הגדרות לגביהם ולפתחם בהתאם לדרישות הם: הפרדה בשרשרת המזון ,(identity preservation) שיטות גלוי ל- DNA וחלבונים כולל רמות סף, שיטות דיגום ועוד.

ישראל, שהיא חברה נלווית לאיחוד האירופי המשמש יעד עיקרי לייצוא התוצרת החקלאית הטרייה, מאמצת יעד עיקרי לייצוא התוצרת החקלאית הטרייה, מאמצת מדיניות זו והקימה ועדה האחראית לטיפול בנושא מזון מהונדס: הוועדה למזון חדיש שבמשרד הבריאות – האחראית למזון מהונדס-טרי ומזון מעובד. הוועדה הוקמה בשנת 1998, והיא פועלת מכוח חוקי מזון ובריאות הציבור. תקנות המסדירות את הטיפול בנושאי הוועדה נמצאות כעת בשלבי הכנה לקראת אישורן על ידי שר הבריאות. כמו כן פועלת ועדה זו ליישום ההחלטות בדבר חובת סימון למזון מהונדס.

מצורפות מצגות להעמקה ולהבהרת הנושא

Genetically Modified Crops

Biotechnology and the Future of Food