“אנחנו נמצאים כבר תקופה ארוכה בתוך אירוע תחלואתי מתגלגל ברמה עולמית, ללא אח ורע בהיסטוריה של הרפואה. הכוח שלנו כאומה הוא בכושר הלימוד, ביכולת לא לחזור על טעויות. ובכל זאת, במגיפה הזאת, אנחנו הישראלים מתעקשים לא ללמוד.
כבר שנים שאנו, מנהלי המחלקות הפנימיות, מתריעים על חוסר חמור בכח אדם, במיטות אשפוז, בשטחי מחלקות. והנה נפלה עלינו המגיפה הארורה, וכל הבעיות הוכפלו בעשרות מונים. אחרי שנתיים של מגיפה, אנו שוברים שיאי הדבקה, תחלואה ומוות. בכל גל, מאלתרים מחדש “מחלקות קורונה”, שמשמעותן השבתת מיטות אשפוז פנימיות כדי לטפל בחולי קורונה.
האם זה מחויב המציאות? ממש לא. זה קורה משום שהערכים שלנו מבולבלים. הייתי רוצה שערכי חיי אדם וכבוד האדם יהיו במקום ראשון, ללא כל הסתייגות. “הזקנה במסדרון” לא זכתה עדיין למיטת אשפוז מכבדת, והצטרפו אליה לפרוזדורים: הזקן, הצעירה והצעיר. אחרי שנתיים של מאבק מר במגיפה, לא נוספה מיטת אשפוז אחת במחלקות הפנימיות.
לשם השוואה, בארבע מערכות בחירות נשרפה בקלות בלתי נסבלת כמות של כסף שהייתה פותרת את בעיות האשפוז לשנים.
שנית, איננו חלוקים רק בדעותינו, אנחנו גם חלוקים על העובדות. בכל שדרות החברה יש מכחישי קורונה (“שפעת עם יחסי ציבור”), מכחישי חיסונים ועוד כהנה וכהנה מכחישי עובדות.
פוליטיקאים, אנשי תקשורת ורבים בישראל, משחקים בתרגילים סטטיסטים, אך מתעלמים ממה שלא מופיע בסטטיסטיקה: הפגיעה האנושה בחמלה.
כל כך קל לשרטט פתרון למגיפת הקורונה, וכל כך קשה ליישם אותו: הכרה במציאות כפי שהיא, שיקום הערבות ההדדית, העמקת מבצע החיסונים וחיזוק המחלקות הפנימיות. אלו הלקחים שלא נלמדו”.
פרופ’ אלון הרשקו, מנהל פנימית ג’ הדסה עין כרם, 27 שנים רופא, מהן 7 שנים מנהל מחלקה פנימית. משמש גם יו”ר האיגוד הישראלי לאלרגיה ואימונולוגיה קלינית
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!