חידוש טיפול נוגד-טסיות לא הביא לעליה משמעותית בסיכון להישנות דימום תוך-מוחי או אירוע וסקולארי מג’ורי, כך עולה מנתונים שפורסמו בכתב העת JAMA Neurology.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי הנחיות שפורסמו בקנדה ובסין לאחר פרסום הממצאים העיקריים של מחקר RESTART בשנת 2019 קבעו כי ניתן לשקול התחלת טיפול נוגד-טסיות לאחר דימום תוך-מוחי על-רקע טיפול אנטי-תרומבוטי.
בתקופה שבין 22 במאי, 2013, עד 31 במאי, 2018, החוקרים גייסו למחקר מטופלים מ-122 בתי חולים בבריטניה. כל החולים היו בגילאי 18 שנים ומעלה ושרדו לפחות 24 שעות לאחר דימום תוך-מוחי ספונטאני וקיבלו טיפול אנטי-תרומבוטי למניעה של מחלת כלי דם חסימתית בתחילת דימום תוך-מוחי, לאחר מכן הטיפול הופסק. חציון גיל החולים עמד על 76 שנים, רובם היו גברים (360 חולים, 67%) וחציון מרווח הזמן לאחר הופעת דימום תוך-מוחי עמד על 76 ימים.
החולים חולקו באקראי ביחס 1:1 להתחלה או הימנעות מטיפול נוגד-טסיות. המעקב הראשוני הסתיים בסוף חודש נובמבר בשנת 2018; עם זאת, המעקב השנתי הוארך עד סוף חודש נובמבר בשנת 2020. הישנות דימום תוך-מוחי תסמיני היה התוצא העיקרי של המחקר ותוצאים משניים כללו את כלל האירועים הוסקולאריים המג’וריים. החוקרים עקבו אחר תוצאים אלו למשך עד שבע שנים.
מהנתונים עולה כי ב-22 מבין 268 חולים בהם חודש הטיפול בנוגד-טסיות וב-25 מבין 268 חולים שנמנעו מטיפול נוגד-טסיות תועדה הישנות דימום תוך-מוחי (יחס סיכון מתוקן של 0.87, רווח בר-סמך 95% של 0.49-1.55).
החוקרים מדווחים כי ב-72 מהחולים בזרוע הטיפול בנוגד-טסיות תועד אירוע וסקולארי מג’ורי, זאת בהשוואה ל-87 חולים שנמנעו מהטיפול התרופתי (יחס סיכון של 0.79, רווח בר-סמך 95% של 0.58-1.08).
אירועים וסקולאריים מג’וריים מופיעים בשכיחות גבוהה לאחר דימום תוך-מוחי, אך טיפול נוגד-טסיות עשוי להפחית את הסיכון לאירועים אלו בחולים ששרדו דימום תוך-מוחי. במטרה לאשר את ממצאי מחקר RESTART ולבחון אם אלו תקפים לכלל החולים ששרדו דימום תוך-מוחי, החוקרים מקווים להרחיב את איסוף הנתונים.
JAMA Neurology 2021
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!