e-med-isral-ribbon

נוירולוגיה

הסיכון לשברים אוסטאופורטים בקשישים המטופלים בקומדין (Arch Intern Med. )

ממחקר חדש עולה כי קיים קשר בין שימוש ארוך טווח בקומדין (Warfarin) ובין שברים אוסטאופורטים, לפחות בגברים עם פרפור פרוזדורים.

על-מנת לכמת את הקשר בין השימוש ב-Warfarin ובין שברים אוסטאופורטים בחולים הסובלים מפרפור פרוזדורים, החוקרים ערכו מחקר עוקבה שכלל חולים שאושפזו בבתי חולים בארה”ב בתקופה שבין מרץ 1998 עד אפריל 1999. המדד העיקרי שנבדק היו שברים אוסטאופורטים, כפי ששהוגדרו לפי ICD-9-CM, כשברים של הירך, עמ”ש או האמה.

Adjusted Odds Ratio לשבר בקרב 7,587 הנבדקים שלא נטלו Warfarin, עמד על 1.25 (95% CI = 1.06-1.48), בהשוואה ל-4,461 המשתתפים שנטלו Warfarin זמן ממושך (שנה ומעלה). הקשר בין שברים אוסטאופורטים ובין שימוש ממושך ב-Warfarin היה משמעותי בגברים (OR=1.63, 95% CI=1.26-2.10), אך לא-משמעותי בנשים (OR=1.05, 95% CI=0.88-1.26). בקרב 1,833 משתתפים שטופלו ב-Warfarin במשך פחות משנה, לא נרשמה עליה משמעותית בסיכון לשברים (OR=1.03).

במחקר זוהו פקטורים מנבאים בלתי-תלויים לשברים אוסטאופורטים וביניהם: גיל (OR=1.63 לכל עשור), סיכון גבוה לנפילות (OR=1.78), היפרתיירואידיזם (OR=1.77), מחלה נוירופסיכאטרית (OR=1.51) ואלכוהליזם (OR=1.50). כמו כן, זוהו פקטורים הקשורים בסיכון מופחת ובהם: מוצא אפריקאי-אמריקאי (OR=0.30), מין זכר (OR=0.54) ושימוש בחסמי ביתא (OR=0.84).

לסיכום, תוצאות המחקר מצביעות על קשר בין טיפול ממושך בקומדין ושברים אוסטאופורטים בגברים הסובלים מפרפור פרוזדורים. לדברי החוקרים, טיפול בחסמי ביתא (Beta-Adrenergic Antagonists) עשוי להגן מפני שברים אוסטאופורטים.

Arch Intern Med. 2006;166:241-246.

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

© ‫ אי-מד שיווק רפואי בע”מ
 כל הזכויות שמורות
09-765-8233 

 

הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
עדיין לא מנוי/ה ונמנה/ת על הצוות הרפואי? מוזמן/ת לבצע הרשמה כאן
להרשמה לאתר
להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה