תוצאותיו של מחקר שפורסם לאחרונה מעידות כי בקרב תושבים מבוגרים המתגוררים בשכונות שבהן ההכנסה הממוצעת נמוכה סבירות נמוכה יותר לתגובה לטיפולים נוגדי דיכאון וסבירות גבוהה יותר לנטיות התאבדותיות, בהשוואה לאלה הגרים באזורי שבהן ההכנסה גבוהה יותר.
החוקרים ערכו אנליזה שניונית למידע שנאסף משלב ה-open-label של שני מחקרים שבחנו את השימוש ב-nortriptyline hydrochloride או paroxetine בשילוב עם פסיכותרפיה בין-אישית. באנליזה נכללו 248 נבדקים.
החוקרים בחנו את הקשר בין המצב הסוציו-אקונומי של הנבדקים, שנקבע באמצעות מפקד אוכלוסין שבו נאספו נתונים אודות ההנסה השנתית למשק בית באזורי מגורים שונים, לבין רמת ההשכלה שלהם ולבין תגובתם לטיפול.
פרקי הזמן החציוניים עד להופעת תגובה עמדו על 9.1, 7.0 ו-7.4 שבועות בקרב חולים המתגוררים באזורי הכנסה נמוכה, בינונית וגבוהה, בהתאמה. בקרב תושבים המתגוררים באזורי הכנסה בינונית נמצאה סבירות גבוהה יותר להגיב לטיפול באמצעות נוגדי דיכאון, בהשוואה לתושבים באזורי הכנסה נמוכה (ערך HR מותאם של 1.80).
בהשוואה לקבוצה המתגוררת באזורי הכנסה נמוכה, בקרב הנבדקים המתגוררים באזורי הכנסה בינונית ובאזורי הכנסה גבוהה נמצאה ירידה בסבירות לדווח על נטיות התאבדותיות (ערכי OR מותאים של 0.48 ו-0.39, בהתאמה).
החוקר הראשי, ד”ר Cohen, מסביר כי מדובר במחקר קטן וראשוני, אך הממצאים מעידים כי עולמם החברתי של אנשים משפיע על יעילות הטיפולים נוגדי הדיכאון הניתנים להם, אפילו בהקשר של מחקרים קליניים שבהם כל הנבדקים מקבלים את אותו טיפול מדרגת איכות גבוהה.
החוקר מציין כי נראה שהמצב הסוציאלי של הנבדקים במחקרים קליניים בנוגדי דיכאון משפיע על תוצאת הטיפול, ולכן חשוב שהחוקרים יאספו מידע אודות טווח השונות הסוציו-אקונומית בקרב הנבדקים. כיום, הוא מסביר, זהו איננו נוהל שגרתי.
ד”ר Cohen מעונין להרחיב את המחקר גם לקבוצות גיל אחרות ולבחינת הפרעות נפש אחרות. למעשה, הוא מאמין כי חוסר-אחידות סוציאלית דומה ימצא גם בבחינת התגובה לטיפול במחלות כרוניות אחרות רבות, כגון סוכרת, ארטריטיס ואסטמה.
Arch Gen Psychiatry 2006;63:50-56.
<!–
–>
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!