חוקרים ביקשו לבחון את היעילות והבטיחות של מתן clozapine לחולים במחלת פרקינסון קשה (Parkinson disease) הסובלים מדיסקינזיות על רקע טיפול בלבודופה (levodopa-induced dyskinesias LID).
לשם כך ערכו מחקר אקראי, דו-סמוי ומבוקר פלסבו במסגרתו טופלו החולים בקלוזפין (Leponex, Lozapine) במשך 10 שבועות. יעילות הטיפול נמדדה בעזרת שאלונים למילוי עצמי שהעריכו את השינויים היומיים בזמן ה- “on” של הדיסקינזיות. הערכה בוצעה כל שבועיים. בנוסף ניתן תגר של לבודופה בתחילתו ובסיומו של המעקב.
בקבוצת הקלוזפין נרשמה הפחתה במשך תקופות ה- “on“, מ- 5.68 שעות ליום בממוצע בתחילת המחקר, ל- 3.98 שעות ליום בסיומו. בקבוצת הפלסבו נרשמה עלייה במשך היומי של תסמיני ה- LID. קלוזפין ניתן במינון ממוצע של 39.4 מ”ג ליום.
נרשמה ירידה גם בדירוג החומרה המירבי של תסמיני ה- LID בקבוצת הקלוזפין בעקבות תגר הלבודופה (Levopar, Dopicar) שבוצע ביום ה- 70, לעומת זה שבוצע ביום 0, בהשוואה לעלייה בדירוג החומרה בקבוצת הפלסבו.
חמישה חולים בקבוצת הטיפול ושבעה בקבוצת הפלסבו, הפסיקו את הטיפול עקב תופעות לוואי. שלושה מהמטופלים בקלוזפין פיתחו אאוזינופיליה, שחלפה לאחר הפסקת הטיפול.
NEUROLOGY 2004;62:381-388
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!