עיכוב אבחנתי בחולים עם חשד לתהליכים ממאירים נובע בשכיחות גבוהה יותר מקשיים באבחנה והטרוגניות של המחלה, ולא עקב יכולת מקצועית ירודה, כך טוענים מומחים במאמר חדש שפורסם במהלך חודש דצמבר בכתב העת BMJ.

החוקרים כותבים כי נדרשת הבנה טובה יותר של הגורמים לעיכוב אבחנתי, לצד מחקרים להערכת בדיקות ומבחנים חדשים לאבחנה במסגרת רפואה ראשונית ושניונית. נושא עיכוב באבחנה של ממאירויות בחולים הפונים לרופא המשפחה עם תסמינים זכה לאחרונה לכותרות בבריטניה, עם כתבות לפיהן חולים רבים פנו לרופא המשפחה מספר פעמים בטרם הופנו בסופו של דבר לרופא מומחה.

לדברי החוקרים,  למרות שמרבית החולים שאובחנו עם ממאירויות הופנו לטיפול ע”י מומחים לאחר עד שתי התייעצויות עם רופא משפחה, כ-20% פנו שלוש פעמים ומעלה לרופא המשפחה בטרם הופנו לרופא מומחה. שיעור זה עשוי להיות גבוה עוד יותר עם ממאירויות מסוימות, כאשר מנתונים עולה כי 30% מהחולים עם סרטן ריאות הולכים לעולמם בשלב מוקדם בבריטניה, למרות פניה לרופא המטפל לעיתים קרובות יותר במהלך שלושת החודשים, בהשוואה לחולים אחרים עם סרטן ריאות.

במטרה להבין טוב יותר את הקשיים באבחנה, החוקרים מציעים לבחון בנפרד מחלות ממאירויות שונות. הם ממליצים לסווג מחלות ממאירות לפי הקושי האבחנתי של המחלה, דבר העשוי לסייע בהכוונת פיתוח בדיקות והתערבויות. אחת הדוגמאות היא מיאלומה נפוצה, שביטויה הראשון לעיתים קרובות הוא כאבי גב. בדיקה חדשה המבוססת על דקירת אצבע מצויה כיום בתהליכי פיתוח לזיהוי שרשרות קלות חופשיות, וזו עשויה להביא לשיפור האבחנה.

גורם נוסף אותו יש לקחת בחשבון הוא הצורך בבירור ראשוני של תסמינים לא-ספציפיים, הדורשים התייעצות נוספת להערכת התוצאות ודיון בנוגע לצעדים הבאים. הכותבים מדגישים כי תמיד ישנה אי-ודאות מסוימת בנקודות זמן מסוימות לאורך התהליך האבחנתי, מאחר ואבחנה היא תהליך המתקדם בזמן ובמרחב ולא אירוע המתרחש בתוך עשר דקות. לעיתים יש להשלים בדיקות דם, בדיקות הדמיה או אנדוסקופיה וכדומה.

הכותבים מדגישים כי תסמינים מסוימים עשויים להופיע בנוכחות מחלות ממאירות, אך אינם ספציפיים. לדוגמא, גם לתסמינים המוגדרים כ”דגלים אדומים”, דוגמת דימום רקטאלי, דיספאגיה, כיח דמי והמטוריה, ערך מנבא חיובי של פחות מ-10% בגברים ועוד נמוך יותר בנשים, מבוגרים צעירים וילדים. תסמינים על-רקע מחלות ממאירות עשויות לנבוע ממחלה חדה וחולפת.

בבריטניה פותחו לאחרונה הנחיות שנועדו לסייע בזיהוי חולים עם חשד לממאירויות והפנייתם לטיפול מומחים. למרות זאת, הפן האבחנתי של מחקר רפואי לא זכה להתייחסות מספקת ודרושים שנים רבות נוספות של מחקר במטרה לסייע לרופאים להתמודד עם הבעיה.

הכותבים מאמינים כי אמצעים מולטי-דיציפלינרים, דוגמת אלו שיושמו לאחרונה בדנמרק ונבחנים באנגליה, עשויים לסייע בהערכה האבחנתית וצמצום מרווחי הבדיקות. בנוסף, הערכת השונות בבדיקות אבחנתיות בין רופאי משפחה עשויה לסייע להבין טוב יותר כיצד לשפר את איכות האבחנה, כולל פיתוח מערכות אל-כשל לזיהוי ממצאים חריגים בבדיקות מעבדה וחולים שלא הגיעו לפגישות מעקב או בדיקות נדרשות.

ניתן להביא גם לשיפור של בטיחות הניתוחים ע”י הערכת התפקוד של הצוותים בכללותם ומערכות בית החולים, ביחד עם הערכת הכישורים הכירורגיים הפרטניים.

BMJ. 2014;349:g7400. Published online December 10, 2014

לידיעה במדסקייפ