נוירואימונולוגיה

טיפול ב-Natalizumab מעבר לשנתיים בטוח בחולים עם טרשת נפוצה (מתוך הכנס השנתי ה-24 מטעם ENS)

ממחקר חדש עולה כי הטיפול ב- Natalizumab(טייסברי) מעבר לשנתיים, בהשוואה להחלפת הטיפול בתרופות אחרות, עשוי לאזן טוב יותר תסמיני טרשת נפוצה התקפית-הפוגתית, עם פרופיל בטיחות דומה.

מהתוצאות עולה כי ככל שמשך הטיפול בטרשת נפוצה התקפית-הפוגתית עם Natalizumab הוא ממושך יותר, כך הסיכון להתפתחות PML (Progressive Multifocal Leukoencephalopathy), בעיקר בחולים עם זיהום בנגיף JC Virus לאחר שנתיים של טיפול חודשי.

ממצאי המחקר מספקים עדויות התומכות בבחירת המשך טיפול ב- Natalizumab לאחר 24 חודשי טיפול.

בתקופה שבין 2005 ועד מאי 2014, מבין כ-125,000 חולים עם טרשת נפוצה שטופלו במסגרת מעקב לאחר-שיווק, תוארו 462 מקרים של PML, מתוכם 23% היו פטאליים, עם שיעורי היארעות של 3.6 מקרים ל-1,000 מטופלים. שיעורי ההימצאות הגבוהים ביותר תוארו בחולים שטופלו ב- Natalizumab במשך 2-3 שנים.

במחקר הפרוסקטיבי, רב-מרכזי, תצפיתי להערכת הפסקת טיפול ב- Natalizumab לאחר 24 חודשי טיפול, נכללו 130 מבוגרים עם טרשת נפוצה התקפית-הפוגתית קלינית והדמייתית סווגו בהתאם לבחירת הטיפול לאחר 24 מנות טיפול ב- Natalizumab, במינון של 300 מ”ג כל 28 ימים, והיו במעקב כל שלושה חודשים למשך שנה אחת.

אפשרויות הטיפול הוצגו לחולים לאחר 24 מנות טיפול של Natalizumab וכללו המשך טיפול ב- Natalizumab, התחלת טיפול חליפי, או הפסקת כל טיפול בתרופות המשפיעות על מהלך המחלה.

אפשרויות טיפול קו-ראשון כללו Interferon Beta-1a, Interferon Beta-1b או Glatiramer Acetate. אפשרויות קו-שני כללו Fingolimod (מדצמבר 2011), Natalizumab או Mitoxantrone (רק שני חולים).

מבין 130 החולים, החוקרים מדווחים כי 124 חולים (95.1%) השלימו את כל שנת המעקב, כאשר 43 מהם (35%) המשיכו בטיפול ב- Natalizumab ו-81 חולים (65%) הפסיקו את הטיפול.

לא תוארו הבדלים בין המטופלים שהמשיכו בטיפול ב- Natalizumab ואלו שלא המשיכו בטיפול התרופתי בכל הנוגע לגיל, מדד מסת הגוף, גיל בעת הופעת המחלה, מין, משך המחלה בתחילת המחקר, מדדי מוגבלות, שיעורי התלקחות שנתיים, פעילות בבדיקת MRI וטיפולים המשנים את מהלך המחלה לפני התחלת טיפול ב- Natalizumab.

לאחר שנה אחת לא תוארו הבדלים משמעותיים במדדי EDSS (Expanded Disability Status Scale) בין אלו שהמשיכו בטיפול ב- Natalizumab ואלו שהפסיקו את הטיפול התרופתי, אך שיעורי ההישנות השנתיים גדלו פי שלוש (0.24 באלו שנותרו תחת טיפול ב- Natalizumab לעומת 0.73 באלו שהפסיקו את הטיפול הנ”ל, p=0.004) ונוכחות פעילות בבדיקת MRI בשנה הקודמת גדלה כפליים (26.8% לעומת 51.3%, בהתאמה, p=0.018).

התוצאות היו דומות באוכלוסיית החולים שקיבלה את הטיפול בהתאם להוראות, ללא הבדלים משמעותיים במדדי מוגבלות, אך עם שיעור התלקחויות שנתי גדול יותר בקרב אלו שהפסיקו את הטיפול ב- Natalizumab ואלו שהחליפו לטיפול אחר, בהשוואה לאלו שהמשיכו בטיפול ב- Natalizumab. פעילות בבדיקות MRI במהלך השנה הבאה הייתה גבוהה יותר בקרב אלו שהפסיקו את הטיפול ב- Natalizumab, אך לא באלו שהחליפו לטיפול אחר בהשוואה לאלו שהמשיכו בטיפול.

בקרב חולים שהמשיכו בטיפול ב- Natalizumab תועד מקרה אחד של פיאלונפריטיס ומקרה אחד של אוטם חד של שריר הלב. בקרב אלו שהחליפו לטיפול חליפי תואר מקרה אחד של PML בחולה שטופל ב- Natalizumab במשך 28 חודשים, עם החלמה מלאה לאחר טיפול בהחלפת פלזמה ו-Mirtazapine.

באף אחד מהחולים שהפסיק את הטיפול ב- Natalizumab לא תועדה החמרה בפעילות המחלה, בהשוואה למצב שתואר לפני התחלת טיפול ב- Natalizumab.

החוקרים מסכמים וכותבים כי בחולים עם טרשת נפוצה התקפית-הפוגתית, הפסקת טיפול ב- Natalizumab לאחר 24 חודשי טיפול חושפת את החולים לסיכון מוגבר למחלה פעילה קלינית או הדמייתית. הם מוסיפים כי ממצאי המחקר תומכים במתן טיפול ב- Natalizumab מעבר ל-24 חודשים.

מתוך הכנס השנתי ה-24 מטעם ENS

לידיעה במדסקייפ

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה