מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו בכתב העת JAMA Neurology, עולה קורלציה בין קיפאון הליכה בחולים עם מחלת פרקינסון ובין איכות חיים ירודה, חומרת המחלה וחשיפה לתרופות אנטי-מוסקריניות. טיפול דופמינרגי מביא לשיפור קיפאון הליכה במרבית החולים עם פלוקטואציות מוטוריות בעיקר בחולים צעירים עם מחלה פחות חמורה .
במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לבחון את שכיחות קיפאון הליכה בקבוצה גדולה של חולים עם מחלת פרקינסון, להערכת הקשר עם איכות החיים וגורמים קליניים ותרופתיים. הם ערכו מחקר חתך שכלל 683 חולים עם מחלת פרקינסון אידיוטית. הם לא הצליחו לאסוף נתונים אודות קיפאון הליכה ב-11 חולים והם לא נכללו במחקר.
התוצאים העיקריים של המחקר כללו את איכות החיים (כפי שנקבע לפי שאלון Parkinson’s Disease Questionnaire ו-36-Item Short Form Health Survey), חרדה ודיכאון (Hospital Anxiety and Depression Scale), מאפיינים קליניים (UPDRS) וטיפול תרופתי.
מבין 672 חולי פרקינסון, 257 חולים דיווחו על קיפאון הליכה (38.2%), עם קשר מובהק עם מדדי איכות חיים ירודים. קיפאון הליכה עמד בקורלציה גם עם משך מחלת פרקינסון ארוך יותר (יחס סיכויים של 1.92), מדדי UPDRS גבוהים יותר, מינון גבוה יותר של Levodopa (יחס סיכויים של 1.63) וחשיפה תכופה יותר לתרופות אנטי-מוסקריניות (יחס סיכויים של 3.07). מדד קיפאון הליכה השתפר ממצב בו המחלה לא הייתה בשליטה (תקופת “Off“) לתקופה בה המחלה הייתה בשליטה (תקופת “On”) ב-148 מבין 174 חולים עם פלוקטואציות מוטוריות (85.1%) ולא תועד שינוי ב-13.8% מהחולים. מדדי קיפאון הליכה השתפרו בלמעלה מ-50% ב-43.7% מהחולים. שיפור גדול יותר תועד בחולים צעירים יותר, עם מדדי UPDRS II ומדדי UPDRS III נמוכים יותר וללא טיפול אנטי-מוסקריני.
ממצאי המחקר מעידים על פגיעה באיכות החיים של חולי פרקינסון עם קיפאון הליכה וכי יש לשקול שיפור של הטיפול הדופמינרגי ולהימנע מתרופות אנטי-מוסקריניות.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!