נוירואימונולוגיה

טיפול בתרופות ממשפחת NSAID או אספירין בחולים תחת טיפול נוגד-קרישה עקב תרומבואמבוליזם ורידי מעלה את הסיכון לדימומים (JAMA Intern Med)

במאמר שפורסם בכתב העת JAMA Internal Medicine מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי בחולים עם תרומבואמבוליזם ורידי, המטופלים בנוגדי-קרישה, מתן טיפול בתרופות ממשפחת NSAID (Nonsteroidal Antiinflammatory Drugs) או אספירין מביא לעליה בסיכון לדימומים בעלי חשיבות קלינית או דימומים מג’וריים.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי טיפול משולב בנוגדי-קרישה ואספירין מלווה בסיכון מוגבר לדימומים בחולים עם פרפור פרוזדורים, אך הסיכון לדימום עם טיפול משולב בנוגדי-קרישה ו-NSAID אינו מתועד היטב. במסגרת המחקר הנוכחי הם ביקשו לבחון את הסיכון לדימום עם טיפול משולב בנוגדי-קרישה (Rivaroxaban או Enoxaparin אנטגוניסטים לוויטמין K) ו-NSAID או אספירין בחולים עם תרומבואמבוליזם ורידי.

החוקרים ערכו ניתוח פרוספקטיבי של נתונים תצפיתיים ממחקרי EINSTEIN DVT ו-EINSTEIN PE, להשוואת Rivaroxaban ו-Enoxaparin-אנטגוניסטים לוויטמין K, מחקרים שנערכו בבתי חולים ומרפאות עם כ-8,200 חולים, בין השנים 2007-2009. הם בחנו את שיעור אירועי הדמם במהלך חשיפה לטיפול ב-NSAID ואספירין, בהשוואה לשיעורים במהלך התקופה בה החולים לא נטלו תרופות אלו.

התוצאים העיקריים כללו את מספר הימים של טיפול ב-NSAID או אספירין וימים ללא טיפול בתרופות אלו ושיעורי דימומים בעלי חשיבות קלינית ודימומים מג’וריים לפי שנות-מטופל.

במהלך טיפול משולב בתרופות ממשפחת NSAID ונוגדי-קרישה, דימומים בעלי חשיבות קלינית תועדו בשיעור של 37.5 ל-100 שנות-מטופל, זאת בהשוואה ל-16.6 מקרים ל-100 שנות-מטופל בזמן טיפול בנוגדי-קרישה בלבד (יחס סיכון של 1.77). דימומים מג’וריים במהלך טיפול ב-NSAID ונוגדי-קרישה תועדו בשיעור של 6.5 ל-100 שנות-אדם, זאת בהשוואה ל-2.0 ל-100 שנות-מטופל במהלך התקופה בה לא ניתן טיפול ב-NSAID (יחס סיכון של 2.37).

באשר לשילוב אספירין עם נוגדי-קרישה, דימומים בעלי חשיבות קלינית תועדו בשיעור של 36.6 ל-100 שנות-מטופל, בהשוואה ל-16.9 ל-100 שנות-מטופל במהלך התקופה בה לא נטלו טיפול באספירין (יחס סיכון של 1.70). דימומים מג’וריים במהלך הטיפול באספירין עם נוגדי-קרישה תועדו בשיעור של 48 ל-100 שנות-מטופל, בהשוואה לשיעור של 2.2 ל-100 שנות-מטופל במהלך התקופה בה לא נטלו טיפול באספירין (יחס סיכון של 1.50).

העליה בסיכון לדימומים בעלי חשיבות קלינית ודימומים מג’וריים הייתה דומה עם טיפול ב-Rivaroxaban או Enoxaparin-אנטגוניסטים לוויטמין K.

החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מעידים על סיכון מוגבר לדימומים עם טיפול בתרופות ממשפחת NSAID או אספירין בחולים עם תרומבואמבוליזם ורידי, תחת טיפול בנוגדי-קרישה.

JAMA Intern Med. Published online April 14, 2014

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה