במאמר שפורסם במהלך חודש מרץ בכתב העת Ophthalmology מדווחים חוקרים כי עישון, צריכת אלכוהול ופעילות גופנית עשויים להשפיע על תפקודי הראיה לאחר עשרים שנים, אם כי לא בהכרח באופן שרבים היו מצפים.

החוקרים בחנו את הנתונים אודות קרוב ל-5,000 משתתפים במחקר Beaver Dam Eye Study, שעברו בדיקות ראשונות בשנים 1988-1990. מבין אלו, 1,913 משתתפים המשיכו במעקב עד שנת 2008-2010. גיל המשתתפים בתחילת המחקר נע בין 43-84 שנים.

החוקרים ערכו ראיונות מתוקננים ובדיקות בביקורים לאחר חמש שנים ואספו נתונים דמוגרפיים ואודות הרגלי עישון, צריכת אלכוהול ופעילות גופנית. הם התבססו על מערכת Wisconsin Age-Related Maculopathy Grading System להערכת נוכחות וחומרת ניוון מקולארי גילי. הם חישבו את השינוי בכל מרווח של חמש שנין בין הבדיקות ע”י הפחתת מספר האותיות שקראו נכונה בתרשים להערכת חדות הראיה בתחילת המחקר ממספר האותיות שנקראו נכונה לאחר כל בדיקה. לאחר מכן הם חישבו את ההיארעות של ליקוי ראיה באנשים עם חדות ראיה של 20/40 ומעלה בתחילת כל אחת מהבדיקות שנערכו במרווחים של חמש שנים.

במודל ממוחשב, החוקרים התבססו על משוואות לחישוב היארעות ליקוי ראיה, תוך התייחסות לגיל הנבדקים, תקופת הבדיקה, מין ואינטראקציות אפשריות ולאחר מכן לקחו בחשבון את ההכנסה המשפחתית, נוכחות קטרקט וחומרת ניוון מקולארי גילי. בהמשך, הם בנו שני מודלים שלקחו בחשבון את הרגלי עישון, צריכת אלכוהול ופעילות גופנית, ואינטראקציות בין כל הרגל ובין מין, גיל או תקופת בדיקה.

בסיכומו של דבר, המשתתפים איבדו 1.6 אותיות, בממוצע, בין בדיקות במרווחים של חמש שנים, עם אובדן כולל של 6.6 אותיות במהלך תקופה של עשרים שנים. שיעורי ההיארעות המצטברים של ליקוי ראיה במהלך עשרים שנים עמדו על 5.4%.

ההיארעות של ליקוי ראיה עלתה עם הגיל מ-0.1% במרווח הזמן באלו בגילאי 43-54 שנים בתחילת המרווח ל-14.6% באלו בגילאי 85 שנים ומעלה. ההיארעות המצטברת לאחר עשרים שנים עלתה מ-1% באלו בגילאי 43-54 שנים בתחילת המחקר ל-60% באלו בגילאי 75-84 שנים בתחילת המחקר.

כאשר החוקרים לקחו בחשבון את גיל המשתתפים, הכנסה משפחתית וחומרת ניוון מקולארי גילי, עישון לווה באובדן מספר גדול יותר של אותיות, ובאלו שלא שתו כלל אלכוהול במהלך השנה האחרונה ולא עסקו בפעילות גופנית תועדה היארעות גבוהה יותר של ליקוי ראיה, בהשוואה לאלו ששתו לעיתים והיו פעילים גופנית.

לאחר תקנון לגיל ותקופת הבדיקה, החוקרים מצאו כי עישון פעיל לווה בעליה של 65% בסיכויים להיארעות ליקוי בראיה, כאשר באלו ששתו אלכוהול בכמות גדולה נרשמה עליה של 166% בסיכוי ובאלו שלא שתו כלל אלכוהול נרשמה עליה של 95% בסיכוי לליקוי ראיה ופעילות גופנית לוותה בסיכוי נמוך בהיקף של 58% לליקוי ראיה, בהשוואה לאלו שלא עישנו מעולם, אלו ששתו לעיתים ולא עסקו בפעילות גופנית. רק הרגלי העישון ומספר המדרגות שטיפסו נקשרו באופן מובהק סטטיסטית עם שינוי בחדות הראייה.

בכל מרווח של חמש שנים, עישון פעיל לווה באובדן של 0.44 אותיות נוספות, בהשוואה לאלו שמעולם לא עישנו.

ממצאי המחקר מעידים על הרגלים הפיכים, דוגמת פעילות גופנית סדירה, העשויים להגן מפני התפתחות ליקוי ראיה וכי עישון עשוי להשפיע לרעה על חדות הראיה.

Ophthalmology. Published online March 3, 2014

לידיעה במדסקייפ