עשרות שנים לאחר שסמים פסיכודאליים הפכו פופולאריים לשימוש לצרכיי הנאה ובעקבות זאת הוצאו מחוץ לחוק, קבוצת חוקרים בוחנת מחדש את התועלת התרפויטית של תכשירים אלו בטיפול בחולים עם הפרעות פסיכיאטריות.

Psilocybin, המרכיב הפעיל בפטריות קסם, LSD (Lysergic Acid Diethylamide), MDMA (3,4 Methylenedioxymethamphetmaine), קטמין וחומרים אחרים, נבחן במחקרים שונים כטיפול אפשרי להפרעות פסיכיאטריות, כולל דיכאון חמור, התמכרות, הפרעה כפייתית-טורדנית ותסמונת דחק בתר-חבלתית, בין היתר, עם תוצאות מבטיחות.

אחת הנקודות המעניינות בנוגע לתכשירים אלו נובע מכך שהתועלת התרפויטית האפשרית אינה תוצאה של נטילת כדורים יומית במשך חודשים או שנים, אלא עם טיפול יחיד הנמשך מספר שעות.

במחקר אחד שפורסם לאחרונה להערכת Psilocybin, כ-3 מכל 4 משתתפים תיאר את החוויה כאחת מבין חמש החוויות המשמעותיות ביותר שחווה במהלך חייו. מדובר מודל מרשים מאוד לפיו מנה יחידה עשויה להיות בעלת ערך תרפויטי הנמשך חודשים.

במסגרת המחקר, המשתתפים טופלו ב-Psilocybin במינון של 0.3 מ”ג לק”ג וכן לקחו חלק בטיפול פסיכותרפי מכוון לפני הטיפול. מבין 32 חולי סרטן שנכללו במחקר בשלב 2, הרוב דיווחו על חוויה חוץ-גופית לאחר הטיפול, עם תיאורים של מפגשים סימבוליים עם הממאירות, דוגמת ענן שחור של סרטן העוזב את הגוף, מפגשים עם כוחות עליונים, חוויות של כמעט-מוות, מסע לשלבים מוקדמים יותר בחייהם או מסע לעתיד. נושאים חוזרים שתוארו ע”י החולים כללו תחושת רוגע ושלווה, מגע עם חפצים קדושים, תחושת אהבה אוניברסאלית, תחושת קשר בין המודע ובין היקום. החולים חזרו מהחוויה וסיפרו כי אינם פוחדים עוד מהמוות מאחר וחוו זאת וגילו כי אין ממה לפחד.

נתוני המחקר עדיין בשלבי הערכה, אך החוקרים מציינים כי ההשפעות של Psilocybin בשיפור הדיכאון נמשכו בין מספר שבועות ועד שנה אחת.

במחקר אחר נבחנה התועלת של Psilocybin בטיפול בהתמכרות, עם מדגם שכלל 10 משתתפים עם תלות באלכוהול שטופלו בשתי מנות Psilocybin לאחר ארבעה מפגשים שבועיים של טיפול לשיפור המוטיבציה. המחקר ארך 12 שבועות וכלל מתן Psilocybin לאחר 4 ו-8 שבועות והחוקרים לא זיהו ירידה בהיקף השתייה במהלך ארבעת השבועות הראשונים לפני הטיפול ב-Psilocybin, אך עם ירידה משמעותית חודשיים ושלושה חודשים לאחר הטיפול.

בדומה, MDMA, המוכר גם בשם אקסטזי, הוכח כיעיל בחולים עם תסמונת דחק בתר-חבלתית. במחקר הראשון להערכת MDMA בטיפול בחולים אלו זוהתה ירידה של 83% במדדי PTSD בקבוצת הטיפול הפעיל שכללה 12 חולים עם תסמונת דחק בתר-חבלתית חמורה, בהשוואה לירידה של 25% במדדי התסמינים בשמונה חולים בקבוצת הפלסבו. כל החולים לא הגיבו קודם לכן לפסיכותרפיה ו/או טיפול תרופתי; מחזורי הטיפול כללו מינון ראשוני של 125 מ”ג של MDMD או פלסבו.

מחקר שפורסם לאחרונה הדגים תוצאות מבטיחות לטיפול בקטמין, אנטגוניסט ל-NMDA, בחולים עם דיכאון חמור, ולמרות שההשפעות אינן נותרות לאורך זמן, הן מופיעות במהירות עם השפעה נוגדת-דיכאון מהירה, העשויה להיות חשובה במיוחד בחולים עם מחשבות אובדניות. במחקר שכלל 72 חולים עם דיכאון מג’ורי עמיד לטיפול, ניתן טיפול בעירוי תוך-ורידי של קטמין במשך ארבעים דקות (47 חולים) או Midazolam (0.045 מ”ג לק”ג) כביקורת פעילה. שיעורי התגובה בקבוצת הטיפול בקטמין עמדו על 63.8%, בהשוואה ל-28% בקבוצת הטיפול ב-Midazolam (p=0.006).

סקירה שכללה למעלה מ-21,000 סמים פסיכודאליים ופורסמה ב-PLoS One באוגוסט קבעה כי אין סיכון מוגבר להפרעות פסיכיאטריות עקב השימוש בחומרים, כולל פלשבקים, התקפי חרדה או פסיכוזה. החוקרים לא זיהו קשר בין שימוש במהלך החיים בסמים פסיכודאליים ובין השלכות פסיכיאטריות, כולל מצוקה פסיכולוגית משמעותית, טיפול לבריאות הנפש או תסמינים של הפרעת חרדה, אירוע דיכאון מג’ורי, מאניה, פוביה חברתית, הפרעת חרדה מוכללת, אגורופוביה, תסמונת דחק בתר-חבלתית או פסיכוזה לא-אפקטיבית.

עם זאת, למרות עדויות מסוימות בנושא, עדיין קיימת סטיגמה ברורה אודות סמים פסיכודאליים, כפי שניתן לראות לאור העדר מימון של מחקרים בנושא.

לידיעה במדסקייפ