נוירואימונולוגיה

מחקר ה-GBD: דיכאון מהווה את הגורם המוביל למוגבלות השני בחשיבותו ( PLoS Med)

דיכאון אישה צעירה

סיכום הידיעה  באדיבות סטארגומים www.stargumim.co.il .

דיכאון קליני (MDD ) הוא הגורם המוביל למוגבלות השני בחשיבותו ברחבי העולם והוא מהווה תורם מרכזי לעומס ההתאבדויות ומחלות לב איסכמיות, כך מציגים נתונים חדשים.

הממצאים מדגישים את חשיבות הכללת הפרעות דיכאון כעדיפות בריאות גלובלית, אומרים החוקרים.

הממצאים, שפורסמו ב-5 בנובמבר באתר PLoS Medicine , נובעים ממחקר עומס תחלואה גלובלי (GBD ), שהושלם לאחרונה.

מחקר ה-GBD שבוצע ב-1990 דירג דיכאון כסיבה הרביעית בחשיבותה לגרימת עומס תחלואה ברחבי העולם, אחרי זיהומים במערכת הנשימה התחתונה, מחלות שלשול ומצבים המתגלים בתקופה לאחר הלידה.

במחקר ה-GBD שבוצע ב-2000, הפרעות דיכאון היו הסיבה השלישית בחשיבותה לגרימת עומס תחלואה, אחרי זיהומים במערכת הנשימה התחתונה ומחלות שלשול.

הפרעות דיכאון מדורגות כעת במקום השני במושגים של נטל מוגבלות גלובלי, על פי מחקר GBD משנת 2010.

להערכת החוקרים, המחקר מספק את ההערכות העדכניות והמקיפות ביותר לרמה בה מוות ומוגבלות מיוחסים להפרעות דיכאון, הן ברחבי העולם והן במדינות ואיזורים ספציפיים.

כדי להגיע להערכות, אליז פרארי (Alize Ferrari ), מאוניברסיטת קווינסלנד ומרכז קווינסלנד לחקר בריאות הנפש באוסטרליה, ועמיתיה, אספו נתונים רלבנטיים מכל המחקרים שפורסמו אודות דיכאון קליני ואודות סוג הדיכאון הקל יותר, הכרוני, דיסתימיה.

החוקרים השתמשו בשנות חיים מתואמות למוגבלות (DALYs ) כדי לכמת את העומס הגלובלי המיוחס להפרעות דיכאון, אשר חושב על ידי הוספת שנות החיים עם המוגבלות  (YLDs ) והשנים שאבדו בשל מוות בטרם עת המיוחס למחלה הספציפית (YLLs ).

בהשוואה למחלות ופגיעות אחרות, דיכאון קליני אחראי ל-8.2% משנות החיים עם המוגבלות ב-2010, דבר ההופך אותו לגורם הגלובלי השני המוביל לנכות והסיבה המדורגת במקום ה-11 לעומס הגלובלי (או שנות חיים מתואמות לנכות) בשנת 2010, מדווחים החוקרים. דיסתימיה אחראית ל-1.4% משנות החיים הגלובליות עם הנכות.

דיכאון קליני ודיסתימיה היו גם הגורמים המובילים לשנות חיים מתואמות למוגבלות, כשהן גורמות ל-2.5% ו-0.5% משנות החיים המתואמות לנכות, בהתאמה.

עומס הפרעות הדיכאון היה גבוה יותר בקרב נשים מאשר בקרב גברים; הנתח הגדול ביותר של שנות החיים עם המוגבלות בשל הפרעות דיכאון התרחשו בקרב בגירים בגיל העבודה.

העומס הגלובלי של הפרעות דיכאון גדל ב-37.5% בין השנים 1990 ל-2010 בשל גידול האוכלוסייה והזדקנותה.

החוקרים מציינים שדיכאון קליני אחראי ל-16 מיליון שנות חיים נוספות מתואמות למוגבלות ול-4 מיליון שנות חיים מתואמות למוגבלות כאשר הוא נחשב לגורם סיכון להתאבדות ולמחלת לב איסכמית, בהתאמה. עומס “מיוחס” זה מגביר את העומס הגלובלי של הפרעות דיכאון ל-3.8% משנות החיים המתואמות למוגבלות ברחבי העולם, הם מדווחים.

מחקר ה-GBD של 2010 מאשר כי הפרעות דיכאון הן “גורם ישיר מוביל לעומס התחלואה הגלובלי ומראה כי דיכאון קליני תורם גם לעומס המיוחס להתאבדות ולמחלת לב איסכמית”, מדגישים  החוקרים.

הממצאים “מחזקים את החשיבות של טיפול בהפרעות דיכאון כגורם מועדף בבריאות הציבור והטמעת התערבויות אפקטיביות במונחי עלות/תועלת כדי להפחית העומס הגבוה שלהן”, הם מסכמים.

כפי שדווח כבר ב-Medscape Medical New ,  נתונים קודמים ממחקר GBD של 2010 מצאו גם כי הפרעות מנטליות ושימוש בחומרים הן הגורמים המובילים למחלות לא-קטלניות ברחבי העולם, עם עומס תחלואה גלובלי אשר עובר אף  את אלה של מחלות האיידס, שחפת, סוכרת ופציעות מתאונות דרכים.

PLoS Med . Published online November 5, 2013

לכתבה במדסקייפ

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה