למרות שחלק מהמחקרים הצביעו על חפיפה אפשרית בפתולוגיה של מחלת אלצהיימר ומחלת פרקינסון, שני מחקרים שפורסמו לאחרונה מדגישים את ההבדלים בין שתי המחלות הללו.

מחקר אחד לא מצא עדות משמעותית התומכת בנוכחות אתרים המעלים את הסיכון למחלת פרקינסון ומחלת אלצהיימר, כאשר מחקר אחר קבע כי בחולים עם ליקוי קוגניטיבי ומחלת פרקינסון אין דפוס דומה של משקעי עמילואיד-ביתא במוח כמו זה שתואר בחולים עם מחלת אלצהיימר.

אעפ”י שלחולים עם מחלת אלצהיימר ומחלת פרקינסון תסמינים משותפים ודמיון בנוירו-פתולוגיה, מחקר הגנים, שפורסם בכתב העת JAMA Neurology, לא מצא כל עדות לחפיפה בגורמי הסיכון הגנטיים לשתי המחלות.

ממצאי המחקר אינם תומכים בהשערה לפיה מחלת אלצהיימר ומחלת פרקינסון מהוות רצף ביולוגי, אך מרמזים כי המחלות הן ישויות נפרדות.

החוקרים הגיעו למסקנה זו לאחר בחינת נוכחות אתרים גנטיים אפשריים בשני מחקרי גנום להערכת מחלת אלצהיימר ומחלת פרקינסון. המחקר הגנומי להערכת מחלת אלצהיימר כלל 3,177 מקרים של מחלת אלצהיימר ו-7,277 ביקורות מבריטניה, ארצות הברית וגרמניה. נתוני המחקר הגנומי להערכת מחלת פרקינסון נאספו מחמישה מחקרים בחולי פרקינסון (2 מארצות הברית, אחד מבריטניה, אחד מגרמניה ואחד מצרפת) וכלל 5,333 מקרים ו-12,298 ביקורות.

מטה-אנליזה ששילבה נתונים שני המחקרים התבססה על גישה מתמטית שפורסמה בעבר לתקנון להעדר עצמאות שנבעה מהביקורות ששימשו בשני המחקרים. סקירה זו לא מצאה כל עדות לנוכחות אללים המעלים את הסיכון לשתי המחלות.

החוקרים הופתעו תחילה מהעדר התוצאות החיוביות בנתוני המחקרים הגנטיים, לאור החפיפה הקלינית והנוירו-פתולוגית בין מחלת אלצהיימר ופרקינסון. לאור זאת החוקרים שקלו בכובד ראש את מגבלות המחקר וערכו סקירה מקיפה נוספת.

השלב הבא היה שימוש בגישה המבוססת על מדדים פוליגניים. הסיכון למחלת פרקינסון ואלצהיימר עשוי להיות מושפע ממספר רב של אללים פוליגניים, כל אחד עם השפעה פרטנית קטנה מאוד, כאשר שילוב של אלו עשוי להיות בעל ערך מנבא משמעותי. באלו עם מדדים פוליגניים גבוהים יותר תועד סיכון גבוה יותר לחלק מהמחלות.

עם זאת, סקירה של נתונים גנטיים להשפעה אפשרית של אללים פוליגניים אפשריים לא זיהתה כל עדות משמעותית התומכת בסיכון פוליגני משותף למחלת אלצהיימר ומחלת פרקינסון.

החוקרים ערכו ניתוח גנטי שבחן את הסיכון הגנטי הכולל בעקבות כל גן שנבחן. שוב, ניתוח נתונים לא זיהה כל עדות לעודף משמעותי של גנים שהעלו את הסיכון לשתי המחלות.

לפיכך, מהממצאים עולה כי אתרים גנטיים המעלים את הסיכון הן למחלת פרקינסון והן למחלת אלצהיימר אינם נפוצים וכי ייתכן והחפיפה הפתולוגית היא בהמשך הרצף של הנטייה הגנטית המעלה את הסיכון לכל מחלה. ייתכן כי התסמינים הקליניים המשותפים נובעים מהשפעות משניות של ניוון מערכת העצבים, הנפוצות בשתי המחלות הללו.

החוקרים מאמינים כי מחקרים נוספים שיכללו וריאנטים גנטיים נדירים וכן חולים עם מחלת פרקינסון עם עדות לליקוי קוגניטיבי ידגימו שינויים גנטיים נפוצים.

בחולים עם מחלת פרקינסון וליקוי קוגניטיבי נכללו במחקר אחר שהדגיש את ההבדלים בין מחלת אלצהיימר ובין מחלת פרקינסון. במחקר זה, החוקרים התבססו על PCA (Principal Component Analysis), שיטה רגישה לזיהוי דפוסי קליטת PiB (Pittsburgh Compound B), סמן למשקעי עמילואיד-ביתא ב-53 חולים עם מדד CDR (Clinical Dementia Rating) של 0.5 ומעלה, 35 חולים עם מחלת אלצהיימר תסמינית ו-67 ביקורות בריאות, תואמות בגיל.

המחקר הדגים הבדל מובהק סטטיסטית בין חולים עם מחלת פרקינסון ואלו עם אלצהיימר בטופוגרפיה של קליטת PiB. שני המרכיבים העיקריים הראשונים (PC1 ו-PC2) היו נפרדים משמעותית בחולים עם מחלת אלצהיימר בהשוואה לביקורות, והחולים עם מחלת פרקינסון היו שונים משמעותית מאלו עם מחלת פרקינסון בשני המרכיבים הללו. החוקרים לא זיהו הבדלים בין חולי פרקינסון ובין הביקורות באחד מהמדדים הללו.

מהנתונים עולה כי משקעי עמילואיד-ביתא עשויים לשחק תפקיד פתופיזיולוגי שונה בליקוי הקוגניטיבי של מחלת פרקינסון בהשוואה לתפקידם במחלת אלצהיימר. עוד נראה כי משקעים אלו מלווים בשיעורי הישרדות נמוכים יותר והידרדרות קוגניטיבית מואצת ובחולי פרקינסון מסייעים בניבוי הטיפולים התרופתיים האפשריים.

JAMA Neurol. Published online August 5, 2013

Neurology 2013;81:520-527, 516-517

לידיעה במדסקייפ