בדיקת PET (Positron Emission Tomography) של חולים הסובלים משלב מקדים של מיגרנה, לפני הופעת כאבי ראש, הדגימה פעילות במספר אזורים של המוח, עדות לכך שמיגרנה הינה הפרעה בתפקוד המוח ולא תגובה לגירוי כאב. ממצאי המחקר הוצגו במהלך כנס ה-IHC (International Headache Congress).

לדברי החוקרים, התוצאות הן משמעותיות במונחים של הבנת הנוירו-ביולוגיה של מיגרנה ועשויות להיות בעלות השלכות עתידיות בנוגע לטיפול התרופתי.

תסמינים מקדימים של מיגרנה עשויים לכלול פיהוק, אי-נוחות צווארית, בחילות, צמא, פוטופוביה, פונופוביה, כמיהה למזון מתוק ושינוי מצבי רוח. לא ברור מהו שיעור החולים עם מיגרנה המפתחים תסמינים אלו, שלעיתים קרובות הם תסמינים עדינים.

במשך שנים, רבים האמינו כי מיגרנה הינה הפרעה בכלי הדם. בשנים האחרונות, התפיסה הרווחת הייתה כי מיגרנה הינה תגובה לגירוי כאב. באמצעות ניטרוגליצרין, טריגר מוכר היטב למיגרנה, החוקרים עוררו תסמינים מקדימים בחולים הסובלים ממיגרנה ללא אאורה. במקום להמתין עד להופעת כאבי הראש, כפי שנעשה בעבר, החוקרים ערכו בדיקות הדמיה במהלך השלב המקדים. שמונה חולים עברו לפחות בדיקת הדמיה אחת במהלך השלב המקדים, ללא כאב.

החוקרים נעזרו במים רדיואקטיביים (H215O) למדידת זרימת הדם המוחית האזורית כסמן לפעילות עצבית. הם מצאו כי בהשוואה לבדיקות הדמיה בתחילת המחקר, זוהתה הפעלה במספר אזורים מרכזיים, כולל היפותלמוס, אזור המעורב בבקרת שינה, תאבון, מצב רוח ונוזלים. מבנים אחרים שהופעלו כללו את גזע המוח ואזור מסוים בפונס, שזוהה גם בבדיקות הדמיה קודמות של חולי מיגרנה.

הסריקות של שמונה חולים ועוד שני חולים אחרים שסבלו מתסמיני פוטופוביה, שנערכו לפני הופעת כאב, הדגימו הפעלה של קורטקס הראייה. מכאן עולה כי פוטופוביה עשויה להופיע באופן נפרד מהכאב.

בדומה, בבדיקות הדמיה של חולים שסבלו מבחילות הודגמה הפעלה של אזור במדולה, הכולל מרכזי בחילות והקאות. לכן סביר מאוד כי אזורים אלו מופעלים בעקבות מיגרנה וזוהי הסיבה שבחילות והקאות כה נפוצים במיגרנה; ולא מדובר פשוט בתגובה לכאב.

החוקרים מקווים כי ממצאי המחקר יובילו לשינוי התפיסה והתייחסות למיגרנה כאל הפרעה מוחית, עם זאת, הם מדגישים כי אין בכך להפחית בחשיבות הכאב ממנו סובלים החולים. הם מאמינים כי לממצאים עשויות להיות השפעות על הטיפול בחולים אלו.

החוקרים מוסיפים כי נכון להיום, הטיפולים המניעתיים המוכחים ביותר למיגרנה כוללים תרופות נוגדות-פרכוסים, TCA (Tricyclic Antidepressant) ופרופרנולול, לכולן השפעה על המוח. עובדה זו עולה בקנה אחד עם התיאוריה כי מיגרנה הינה הפרעה מוחית.

מתוך כנס ה-International Headache Congress

לידיעה במדסקייפ