תכנית פעילות גופנית חדשה עשויה להביא לשיפור בתוצאות התפקודיות והקוגניטיביות של חולים עם דמנציה, עם היקף השפעה גדול יותר מההשפעה המתוארת עם טיפול תרופתי לדמנציה.

מתוצאות מחקר הפיילוט עלה כי התכנית, המשלבת תנועה תפקודית עם מודעות לגוף, מביאה לשיפור בתפקוד הקוגניטיבי והגופני של החולים, לצד שיפור באיכות החיים והפחתת הנטל על המטפל, בהשוואה לטיפול הסטנדרטי.

החוקרים מדגישים כי מדובר במחקר פיילוט קטן מאוד, עם עדויות ראשוניות המצביעות על שיפור התפקוד הקוגניטיבי, איכות החיים, התפקוד הגופני והנטל המוטל על המטפל, עם היקף השפעה העולה משמעותית על ההשפעה של טיפולים תרופתיים לדמנציה.

התכנית הקרויה PLIE (Preventing Loss of Independence through Exercise), משלבת את האלמנטים הטובים ביותר של העולם המערבי והמזרחי, כולל יוגה, טאי-צ’י, פלדנקרייס, פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק, קשיבות (Mindfulness) וריקוד.

בפיתוח התכנית, צוות המומחים התייעץ עם מומחים ממגוון תחומים, במטרה לקבוע אילו אלמנטים יהיו הטובים ביותר בחולים עם דמנציה.

במחקר בן 18 השבועות, החוקרים בחנו את התועלת של התכנית בשישה חולים עם דמנציה בדרגה קלה עד בינונית, בהשוואה לחמישה חולים שקיבלו טיפול סטנדרטי. המשתתפים בקבוצת ההתערבות לקחו חלק במפגשים בני 45 דקות, שלושה ימים בשבוע, במשך 18 שבועות.

החוקרים אספו נתונים לפני ואחרי ההתערבות והעריכו מדדים דוגמת ADAS-Cog (Alzheimer’s Disease Assessment Scale Cognitive Subscale), מדד Qol-AD (Quality of Life in Alzheimer’s Disease) ו-SPPB (Short Physical Performance Battery).

תוצאות המטפל נבחנו גם כן וכללו את ההערכה שלהם את התפקוד של המטופל, איכות החיים והתנהגויות בהתאם למדדי ADCS-ADL (Alzheimer’s Disease Cooperative Study-Activities of Daily Living) ו-NPI (Neuropsychiatric Inventory), בהתאמה. בנוסף, החוקרים בחנו את הנטל על המטופל באמצעות מדד CBI (Caregiver Burden Inventory).

המאפיינים הבסיסיים של החולים והמטפלים היו דומים בשתי הקבוצות, ומרבית המשתתפים במחקר היו נשים. בתחילת המחקר, המדד הממוצע במבחן Modified Mini-Mental State עמד על 62 בקבוצת ההתערבות לעומת 60 בקבוצת הביקורת.

בתום המחקר, החוקרים זיהו שיפור במדדי ADAS-cog (4.6-) בקבוצת ההתערבות, זאת לעומת החמרה בקבוצת הביקורת (2.4), עם גודל השפעה של 0.76.

מדובר בשיפור גדול הרבה יותר מזה שתועד עם טיפול תרופתי לדמנציה, שלרוב עומד על כ-0.2 סטיות תקן (כאשר הבדל של 0.25 סטיות תקן נחשב כבעל משמעות קלינית).

במדד QoL-AD נרשם שיפור של 0.6 נקודות בקבוצת ההתערבות אל מול 2.6 נקודות בקבוצת הביקורת, עם גודל השפעה של 0.83. גם במדד SPPB חל שיפור בקבוצת ההתערבות, בהשוואה לקבוצת הביקורת (1.0 לעומת 0.2, עם גודל השפעה של 0.34).

החוקרים מציינים כי כל המדדים הללו, אעפ”י שלא היו מובהקים סטטיסטית בשל גודל המדגם הקטן, היו כולם בטווח המעיד על משמעות קלינית. כמו כן, הם מדווחים על שיפור משמעותי בנטל המוטל על המטפל ובדרגת המצוקה בקרב המטפלים בחולים.

על-בסיס ממצאים אלו, החוקרים מקווים כי יזכו למימון לעריכת מחקר גדול יותר בנושא.

מתוך הכנס השנתי ה-65 מטעם ה- American Academy of Neurology

לידיעה במדסקייפ