פעילות המחלה בחולים עם SLE (Systemic Lupus Erythematosus) אינו קשורה בהתפתחות לימפומה, ויש רק רמזים לקשר אפשרי בין לימפומה ובין טיפולים תרופתיים למחלה, כך מדווחים חוקרים במאמר חדש שפורסם בכתב העת Annals of the Rheumatic Diseases.
החוקרים ערכו מחקר רב-מרכזי שכלל 75 חולים עם SLE ולימפומה (72 חולים עם לימפומה שאינה הודג’קין, שלושה חולים עם מחלת הודג’קין) ו-4,961 ביקורות ללא-ממאירות עם SLE במרכזים רפואיים בקנדה, ארה”ב ושבע מדינות אחרות.
בקבוצה אחת, הם בחנו את הרשומות הרפואיות לטיפול תרופתי, כולל Cyclophosphamide, Methotrexate או Azathioprine. בקבוצה אחרת, הם השוו את שיעורי הלימפומה עם מדדים פרטניים של מדד SLE Disease Activity Index, הכולל הערכה של פעילות פרכוסים, שינוי מצב הכרה, שינוי בראיה והפרעה בעצבים קרניאליים.
החוקרים לא מצאו קשר בין פעילות מחלת לופוס ובין הסיכון ללימפומה, גם לאחר תקנון לגורמים דוגמת גיל, מין, נוכחות תסמונת שיוגרן, נטילת טיפול תרופתי ומינון סטרואידים מצטבר.
למרות שבניתוח חד-משתנים הם זיהו עליה של כפליים בסיכון ללימפומה עם Cyclophosphamide וטיפול מצטבר בסטרואידים, מודלים שכללו תקנון מלא לא הדגימו הבדל מובהק סטטיסטית.
במונחים אבסולוטיים, בחולים עם SLE שנחשפו ל-Cyclophosphamide עדיין תועד שיעור נמוך יחסית של הישנות לימפומה, עם פחות ממקרה אחד של לימפומה ל-1,000 שנות-אדם.
מבין 75 המקרים של לימפומה, 15 חולים טופלו ב-Cyclophsophamide, 19 טופלו ב-Azathioprine, 9 טופלו ב-Methotrexate ושישה טופלו- ב-Mycophenolate. החוקרים כותבים כי Cyclophosphamide היה הטיפול התרופתי היחידי שניתן בשכיחות גבוהה יותר לחולים עם לימפומה (20%) בהשוואה לחולים בקבוצת הביקורת (16.8%), אם כי ההבדל לא היה מובהק סטטיסטית.
מכאן עולה חשיבות אפשרית ל-Cyclophosphamide בחלק מהמקרים של לימפומה, אך מספר החולים שנטלו Cyclophosphamide היה קטן.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!