ספורטאים לאחר זעזוע מוח לא ישובו לאימונים או ספורט תחרותי עד שכל התסמינים שלהם חלפו כלילי, במטרה להימנע מהסיכון לחבלה נוספת במהלך תקופת זמן פגיעה לפני שהמוח החלים באופן מלא, כך לפי המלצות בנייר עמדה חדש מטעם ה-AMSSM (American Medical Society for Spots Medicine).

המומחים מסבירים כי נייר העמדה שפורסם במהדורת ינואר של כתב העת Clinical Journal of Sport Medicine מספק המלצות מבוססות-ראיות, שנועדו לסייע לרופאים בהערכה וטיפול בזעזוע מוח על-רקע פעילויות ספורט.

לדברי המומחים, אי-הודאות הגדולה ביותר נוגעת לשאלה אם ישנן השפעות ארוכות טווח משמעותיות במרבית החולים לאחר זעזוע מוח. נוירולוגים מטפלים בספורטאים לאחר זעזוע מוח יותר מבעבר ומגמה זו בהחלט צפויה להימשך.

בנייר העמדה מגדירים המומחים זעזוע מוח כתת-קבוצה של חבלת ראש טראומטית קלה, בקצה הפחות חמור של טווח חבלות ראש. הפציעה לרוב חולפת לחלוטין עם הזמן. עם זאת, מצטברות עוד ועוד עדויות לפיהן לאחר זעזוע מוח ישנה תקופה של רגישות מוגברת לחבלה חוזרת, וזעזוע מוח נוסף במהלך תקופה זו נקשר עם תוצאות גרועות יותר ונזק בלתי-הפיך.

בהצהרה שמים דגש כי יש להוציא מיידית כל ספורטאי עם חשד לחבלת מוח משדה המשחק, עם הערכה של איש צוות רפואי מיומן בהערכה וטיפול בזעזוע מוח.

זעזוע מוח עודנה אבחנה קלינית הנקבעת ע”י איש צוות רפואי המכיר את הספורטאי ומיומן בזיהוי והערכה של זעזועי מוח. אין אפשרות להתיר לספורטאי שאובחן עם זעזוע מוח לשוב למשחק באותו יום.

עוד דנים בנייר העמדה בעדויות והמגבלות של הסוגים השונים של הבדיקות וההערכות של ספורטאים עם זעזוע מוח; עבור בדיקות רבות, דרושים מחקרים נוספים לאישור הממצאים.

נייר העמדה תומך בשימוש ברשימות נהלים להערכת תסמיני זעזוע מוח ומעקב לאורך זמן. מבחנים נוירו-פסיכולוגיים ממוחשבים עשויות לסייע בנושא, כאשר מבוצעות ע”י מומחים בתחום, אך אינן נדרשות במרבית הספורטאים עם זעזוע מוח.

המומחים מדגישים את הצורך בהחלמה מלאה לפני חזרה למשחק של כל ספורטאי עם זעזוע מוח. החשש העיקרי עקב חזרה מוקדמת הוא זמן תגובה איטי המוביל לסיכון מוגבר לזעזוע מוח חוזר או פציעה אחר והארכת משך התסמינים. חשוב להקפיד כי התסמינים חלפו לחלוטין בטרם שבים לפעילות ספורטיבית או אימונים, החזרה צריכה להיות הדרגתית, עם עליה הדרגתית בדרישה הגופנית ובסיכון למגע.

המומחים מציינים כי אין עדויות לפיהן ציוד, כולל קסדות או מגני פה מפחיתים את הסיכון לזעזוע מוח. דרושים מאמצים נוספים במטרה להדריך את האנשים המעורבים, כולל ספורטאים, הורים, מאמנים, מנהלים, עובדי בית ספר וצוותים רפואיים, במטרה לשפר את יכולת האבחנה, הטיפול והמניעה של זעזועי מוח.

Clin J Sport Med. 2013;23:1-18

לידיעה במדסקייפ