מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת Journal of the American Medical Association עולה כי טיפול ב-Interferon Beta אינו מלווה בהפחתת התקדמות מוגבלות בחולים עם טרשת נפוצה התקפית-הפוגתית.

לדברי החוקרים, מחקרים קצרי-טווח קודמים מצאו כי טיפול באינטרפרון מפחית את שיעור ההתלקחויות ואת עומס הנגעים, ומומחים מאמינים כי תרופות אלו גם מפחיתות את התהליך הדלקתי בחולים עם טרשת נפוצה.

המחקר הרטרוספקטיבי קשר בין נתונים ממאגר BCMS (BC Multiple Sclerosis) ובין נתונים מארבע מרפאות לטיפול בטרשת נפוצה באזור.  הסקירה התמקדה ב-868 חולים שנטלו אחד מארבעה תכשירי Interferon-Beta הזמניים בקנדה משנת 1995. החוקרים כללו גם שתי קבוצות נפרדות להשוואה, שכללו חולים שלא קיבלו טיפול: מדגם היסטורי של 959 חולים שייתכן והיו מתאימים לטיפול באינטרפרון במידה והתרופות היו זמינות בשנות השמונים והתשעים של המאה הקודמת, וקבוצת ביקורת שכללה 829 חולים שהיו במעקב בתקופה שהתרופות היו זמינות לשימוש.

חציון מדד EDSS בתחילת המחקר עמד על 2.0 בכל שלוש הקבוצות. חציון שיעורי ההתלקחות השנתיים עמד על 0.5 בעוקבה של החולים המטופלים, 0.5 בקבוצת הביקורת בתקופה שבה הטיפול היה זמין ו-0.5 במדגם ההיסטורי.

התוצא העיקרי של המחקר היה הזמן מתחילת המחקר ועד למדד EDSS מאושר וממושך שעמד על 6, המעיד על צורך בסיוע קבוע של מקל או קב להליכה של כ-100 מטרים.

לאחר תקנון לגיל, מין, משך מחלה ומדד EDSS בתחילת המחקר, החוקרים מצאו כי חשיפה לאינטרפרון ביתא אינה מלווה בהבדל מובהק סטטיסטית בסיכוי להשגת מדד EDSS של 6. הדבר היה נכון גם בהשוואה לשתי קבוצות הביקורת.

העדר עדויות לקשר בולט בין טיפול באינטרפרון ובין התקדמות מוגבלות נותר גם כאשר החוקרים התבססו על תוצא משני של מדדי EDSS, וכאשר נערכו ניתוחים נוספים של הנתונים, תוך תקנון למחלות נלוות ולמצב הסוציו-אקונומי.

עם זאת, החוקרים זיהו מגמה לפיה בחולים עם מצב סוציו-אקונומי נמוך חלה התקדמות מהירה יותר. לכן, הם הסבירו כי למרות שהמחקר לא הדגים קשר בין חשיפה לאינטרפרון ובין התקדמות מוגבלות בקבוצה כולה, ייתכן כי תת-קבוצה זו כוללת חולים העשויים ליהנות מהתועלת של הטיפול.

החוקרים לא מאמינים כי ממצאי המחקר ישפיעו על אופן הטיפול בחולים, פרט אולי לחולים שכבר סובלים מתופעות לוואי של הטיפול באינטרפרון, דוגמת כאב ודלקת באתר ההזרקה או תסמינים דמויי-שפעת, הנותרים לאורך זמן.

Journal of the American Medical Association

לידיעה במדסקייפ