פרופ’ שטגר, מנהל מכון ‘נווה אור’ בבית החולים קפלן:

” מדובר בפריצת דרך משמעותית בזכות השימוש בטכנולוגיה משוכללת שפותחה באונ’ קיימברידג’.

עד הקיץ יעברו כל הילדים חולי האיידס (HIV ) את האבחון והטיפול בסיוע משחק המחשב”.

שיתוף פעולה ייחודי בין המרכז הרפואי קפלן ברחובות, קיימברידג’ קוגניטו, וחברת אבוט העולמית, הוביל לפיתוח כלי אבחנתי חדשני מסוגו, עמדת מחשב נוירוקוגנטיבית, המאפשר לראשונה לעקוב אמצעות ‘משחק’ אחר רמת התפקוד הנוירו-קוגניטיבי של נשאי נגיף ה-HIV וחולי האיידס. האבחון מתבצע באמצעות מבדקים נוירו-קוגניטיביים מתוקפים מדעית, המבוססים על מחקר נרחב מאוד שנערך באוניברסיטת קיימברידג’, אנגליה. שלושה מבדקים ממוחשבים, הכוללים מספר תרגילים ומיומנויות, בודקים: יכולת זיכרון, רמת תפקוד מוטורי, תיאום קשר עין, רמת קשב וריכוז וזמן תגובה.

פרופ’ שטגר, מנהל מכון נווה אור בבית-החולים קפלן, ויוזם הפרויקט הייחודי יחד עם רופאי והפסיכולוגית של המרכז,  אומר כי מדובר בפריצת דרך בתחום חקר האבחון והטיפול בנגיף ה-HIV , שיכולה לשפר את איכות חייהם של הנשאים וחולי האיידס. “המבדקים עוקבים אחר שינויים ברמת התפקוד המוחי של המטופל, ומספקים תמונת מצב רציפה, המאפשרת לבדוק האם חלה התדרדרות בתפקוד הנוירו-קוגניטיבי ומהי מידת יעילות הטיפול התרופתי המוענק למטופל.   בתום המבדק מודפס בעמדה, באופן אוטומטי, פלט ממוחשב עם פירוט התוצאות והשוואתם לממוצע בקרב כלל האוכלוסייה”, הוא מסביר. באמצעות התוצאות יוכל הרופא המטפל לעקוב אחר תפקוד החולים, ביניהם כמאה ילדים המטופלים במכון, ויעילות הטיפול הניתן להם על ההשלכות הנוירו-קוגניטיביות, לאורך זמן.

בשנים האחרונות הוכח מחקרית הקשר בין נשאות נגיף ה-HIV 1 לבין פגיעה ברמת התפקוד הנוירו-קוגניטיבי. נמצא כי, עד כ-50% מנשאי הנגיף בעולם סובלים מהפרעות נוירו-קוגניטיבות ברמות שונות, הפוגעות באיכות החיים ומשפיעות באופן משמעותי על התפקוד היום יומי, כאשר 2% מהמטופלים סובלים אף מפגיעות נוירוקוגניטיביות משמעותיות, המתבטאות בדמנציה (שיטיון). מחקרים נוספים של השנים האחרונות, גילו כי לנשאי HIV יש סיכוי של פי 3 מהאוכלוסייה הרגילה להיכשל במבחן נהיגה, סיכוי של פי 2 להיות מובטלים וסיכוי של עד פי 5 לתפקוד לקוי במקום העבודה. מעקב  רציף אחר מצב התפקוד הנוירוקוגניטיבי יכול לסייע בבחירת הזמן המתאים ביותר להתחלת טיפול וכן בהליך הטיפול עצמו. לכן, מומלץ לכל המאובחנים כנשאי HIV לבצע הערכה נוירו-קוגניטיבית לאחר האבחנה באמצעות עמדת המחשב הנוירוקוגנטיבית, בכדי שיהווה נקודה להשוואה של מצבם הקוגניטיבי בהמשך.

פרופ’ זאב שטגר, מנהל המכון, מסביר כי מכיוון שכיום מחלת האיידס הפכה להיות מחלה כרונית, ואנשים יכולים לחיות שנים רבות כנשאי הנגיף, הפגיעה של הנגיף ברמת התפקוד הנוירו-קוגיניטיבי היא משמעותית ביותר ומשפיעה באופן ישיר על שגרת החיים של המטופל. ” השימוש בעמדות המשחק יאפשר ביצוע הערכה רציפה ואמינה של התפקוד הנוירו-קוגנטיבי של המטופלים, ביניהם ילדים. ידע זה יאפשר לרופאים להעניק את הטיפול התרופתי האפקטיבי שיסייע להפחית את העומס של הנגיף במוח ואת הפגיעה התפקודית והמשך יעילות התרופה”, הוא מסכם.

נספח: עובדות ונתונים אודות מחלת האיידס

אודות איידס, וירוס ה-HIV ושכיחותו בארץ ובעולם

מחלת האיידס התגלתה לראשונה בשנת 1981. המחלה עצמה מתפרצת כתוצאה מהידבקות בוירוס ה-HIV , הנקשר וחודר לתאי מערכת החיסון (+CD4 ) וכך מתרבה ופוגע במערכת החיסון.

איידס היא מחלה המועברת במגע מיני. וירוס ה-HIV מועבר במגע מיני הומוסקסואלי והטרוסקסואלי, באמצעות דם ותוצריו, ומאם לעובר או לתינוק (בלידה ו/או הנקה).

לפי דוחות ארגון הבריאות העולמי (WHO ) וזרוע האיידס של האו”ם (UNAIDS ), בסוף שנת 2010 חיו בעולם כ-34 מיליון אנשים* עם HIV . בשנת 2010 דווחו 2.7 מיליון מקרים חדשים בעולם. בשנת 2010 היו 1.8 מיליון מקרי מוות בעולם כתוצאה מההידבקות בוירוס.

כ- 2.6 מיליון אנשים נדבקים ב- HIV כל שנה. רק כשליש** מאוכלוסיית הנדבקים בעולם מקבלים טיפול כנגד הוירוס.

* 30.1 מיליון מבוגרים, 16.8 מיליון נשים, 3.4 מיליון ילדים מתחת לגיל 15. 

** כל אלו שנדבקו בוירוס ועומדים בהגדרות ארגון הבריאות העולמי כמתאימים לקבלת טיפול תרופתי.

ייחודיות ההדבקה ב- HIV בבני אדם היא בכך שההדבקה הופכת להיות כרונית, למרות התגובה החיסונית החזקה שמעורר הוירוס, וכך, באופן פרדוקסלי, הוירוס ממשיך להתקיים ולהתרבות בגוף ולעולם אינו מחוסל לגמרי מהגוף. ההדבקה הכרונית נמשכת בממוצע כ-10 שנים לפני שהנשא נהיה חולה קלינית במחלת האיידס. בנשאים המטופלים תרופתית, התקדמות המחלה מואטת באופן משמעותי (שלב ההדבקה הכרונית ארוך יותר), כך שניתן לחיות עם המחלה שנים רבות, כך שבפועל HIV הפכה ממחלה אקוטית למחלה כרונית.

המצב בישראל

משנת 1981 ועד תום שנת 2010 התגלו בישראל 6,579 מקרים חדשים של נשאי HIV וחולי איידס.

נכון לסוף שנת 2010 רשומים 5,249 אנשים החיים עם HIV /איידס בישראל. על פי הערכת משרד הבריאות*, נכון להיום, חיים בישראל כ-7,744 אנשים עם וירוס ה-HIV . בשנת 2010 דווחו 430 מקרים חדשים. בין 2006-2010 דווח בממוצע על 382 נשאי HIV /חולי איידס חדשים. כמו כן, בשנת 2010 נרשמה עליה במספר הגברים המקיימים יחסי מין עם גברים ומהגרים שאינם אזרחי ישראל שנדבקו בוירוס. הנתונים מצביעים על עלייה יציבה במספר נשאי ה-HIV /חולי איידס בארץ. * חישוב ע”פ  נוסחה שפותחה בשיתוף עם ארגון הבריאות העולמי (WHO ), ונתוני ה- UNAIDS .

אבחון הנגיף, התפתחות המחלה והשפעותיה

אבחון הדבקה ב-HIV מתבצעת ע”י גילוי נוגדנים ל-HIV , גילוי הוירוס עצמו או אחד ממרכיביו בדם. נוגדנים ל- HIV מופיעים בדם 2-12 שבועות לאחר ההדבקה.

מחלת האיידס מוגדרת כאשר ספירת תאי המערכת החיסונים (CD4+ ) נמוכה מ- 200μL ו/או כאשר מתפתחת אחת מהמחלות הקשורות בחוסר חמור של תאי מערכת החיסון.

ההשלכה הקלינית של הידבקות בוירוס ה-HIV מתחילה בדרך כלל, בסימפטומים כגון: חום, פריחה, כאב שרירים, כאב גרון, ועוד. התקדמות המחלה מלווה בהתרבות (שכפול) של הוירוס בתאים ופגיעה פרוגרסיבית במערכת החיסון. הסימפומים נהיים חמורים יותר ככל שרמת תאי המערכת החיסונים (CD4+ ) נמוכה יותר וכוללים פגיעה ומחלות קשות כגון: מחלות קרדיו-וסקולריות, מחלות כליה ודרכי השתן, מחלות כבד ומרה, פגיעות במערכת העצבים ונוירוקוגניטיביות, מחלות במערכת הנשימה, מחלות במערכת העיכול, הפרעות מטבוליות והורמונליות, מחלות פרקים, מחלות עור, מחלות במערכת הראיה ונטיה מוגברת לפתח גידולים.

טיפול תרופתי* (HAART ) מאט את התקדמות המחלה באופן ניכר. הטיפולים התרופתיים הפכו את הזיהום בוירוס ה-HIV לכרוני, והצליחו להוריד משמעותית את התחלואה והתמותה כתוצאה מהוירוס. התאמת טיפול תרופתי נכון – חשובה מאוד, מכיוון שהוא ניתן למשך תקופה ארוכה יותר ויכול להאריך משמעותית את תכולת החיים של הנשאים.

* ARV , ART , HAART או cART , הינם כינויים כוללים לטיפולים תרופתיים למחלה. הטיפול התרופתי (cART /HAART ) מורכב משילוב של מספר תרופות יחדיו. מאז החל הטיפול התרופתי בנשאי HIV בשנת 1995-1996, חלה ירידה משמעותית מאד במספר נשאי ה-HIV המגיעים לשלב התפרצות מחלת האיידס. דיכוי שיעתוק הוירוס הוא המרכיב החשוב ביותר בהארכת תוחלת החיים של הנשאים. לצורך השגת דיכוי יעיל של הוירוס יש צורך בהתמדה והיצמדות ללקיחת התרופות.

עם הארכת תוכלת החיים של הנשאים, אספקטים של תפקוד נורמטיבי ואיכות חיים, הפכו גם הם למטרות טיפוליות. מחקרים עדכניים הראו כי הפרעות נוירוקוגניטיביות הקשורות ב-HIV ממשיכות להופיע בשכיחות גבוהה בקרב נשאים וחולים.

פגיעה במערכת העצבים המרכזית, במוח ובתפקוד הנוירוקוגניטיבי

בשנים האחרונות, עם הפיכת המחלה ל”כרונית”, מתלוננים נשאי ה-HIV (כולל אלו עם זיהום נשלט; undetectable viral load) ) על פגיעה בזכרון ואיטיות, קשיים בריכוז, תכנון וביצוע מספר פעולות בו-זמנית (multitasking ). מחקרים הראו כי פגיעה קוגניטיבית מתרחשת בחלק ניכר מהמטופלים (עד 50% מהם), בכ-25% מחולי איידס מתפתחת פגיעה נוירוקוגניטיבית קשה ומהווה גורם ראשון המגדיר את המחלה בכ-3% מהם. להפרעות אלו השלכה ישירה על איכות החיים של הנשאים ותפקודם היומיומי התקין.

פגיעה בתפקוד הנוירוקוגניטיבי* בקרב נשאי HIV אובחנה לראשונה בשנת 1986. הפגיעה פרוגרסיבית, מתפחת לאורך זמן ובאה לידי ביטוי במגוון רחב של הפרעות נוירולוגיות, בעלות רמות השפעה שונות על התפקוד היומיומי, לדוגמא:

פגיעה בקוגניציה: הפרעה בריכוז, פגיעה בזכרון, הפרעה בקריאה, קושי בביצוע מטלות מסובכות.

פגיעה בתפקוד המוטורי: הפרעה לשיווי משקל, רעד, בעיה לעקוב לאחר תנועה מהירה, הליכה לא יציבה.

פגיעה בתפקוד ההתנהגותי: אפטיה, חוסר יוזמה.

* לתופעה ניתנו שמות שונים: HAD (HIV associated dementia ) או HAND (HIV associated neuro-cognitive disorders )

הסיבה לשכיחות הגבוהה של הפרעות נוירוקוגניטיביות בעידן הטיפול התרופתי עדיין אינה ברורה באופן חד-משמעי. מספר גורמים אפשריים לכך הם: חשיפה למצבים ומחלות אליהם חשופים נשאי HIV ותיקים כגון מחלות קרדיו-וסקולריות, חדירה לא מספקת של התרופות למח, רעילות של התרופות למערכת העצבים, ושכפול איטי ומתמיד של הוירוס במערכת העצבים המרכזית הגורם לדלקת מתמדת. למשל, הופעת דמנציה (שטיון) קשורה לגורמים כגון חוסר טיפול תרופתי, חוסר התמדה בטיפול התרופתי, גיל ונטילת סמים.

היבטים חדשים בטיפול ומעקב אחר התפקוד הנוירוקוגניטיבי

מחקרים עדכניים הראו קשר בין יכולת החדירה של תרופות כנגד וירוס ה-HIV למערכת העצבים המרכזית (מח וחוט השדרה) לבין התפקוד הנוירוקוגניטיבי. לפני הטיפול התרופתי, היתה חומרת התסמינים של הפגיעה הנוירוקוגניטיבית קשה מאד. בזכות הטיפול חלה הקלה בחומרת התסמינים.

על פי המחקרים, טיפול תרופתי למחלת האיידס, המורכב מתרופות בעלות חדירות טובה יותר למערכת העצבים המרכזית – קשור בשיפור משמעותי יותר במצב הנוירוקוגניטיבי של נשאי HIV .

הפגיעה במוח מתרחשת כבר בשלבי ההדבקה המוקדמים בוירוס ה-HIV , כאשר תאי המערכת החיסונית המודבקים בוירוס מגיעים למערכת העצבים המרכזית (חוט השידרה והמוח) עם זרם הדם. הוירוס עובר התרבות ארוכת-טווח במערכת העצבים המרכזית, כך נוצר “מאגר” של הוירוס במוח.

במערכת העצבים המרכזית ישנו מחסום (“מחסום דם-המוח”), המקשה על מעבר חומרים מסויימים, כגון תרופות מסויימות, מהדם אל מערכת העצבים המרכזית. לתרופות שונות ישנה יכולת חדירה שונה למערכת העצבים המרכזית. רמת החדירות של הטיפול התרופתי למוח (יכולת המעבר דרך “מחסום דם-המוח”), תקבע את יכולת ההתמודדות עם הנגיף באזור זה.

מעקב אחר מצב התפקוד הנוירוקוגניטיבי של נשאי ה-HIV יכול לסייע בבחירת הזמן המתאים ביותר להתחלת טיפול וכן בהליך הטיפול עצמו (בסימפטומים). לכן, מומלץ לכל המאובחנים כנשאי HIV לעבור מבדק לאחר האבחנה בכדי שיהווה נקודה להשוואה של מצבו הקוגניטיבי בהמשך.

References: