מאת ד”ר בן פודה-שקד

ממחקר חדש אשר הוצג בכנס השנתי ה-25 של ה-Consortium of Multiple Sclerosis Centers (CMSC) עולה כי לאחר אירוע דה-מיאלינטיבי יחיד המרמז על טרשת נפוצה (Multiple Sclerosis, MS), טיפול במינונים המקובלים של Interferon beta-1a (Rebif) תת-עורי הינו עדיף על פני מתן שבועי של התרופה ועל פני תרופת דמה בעיכוב התקדמות המחלה לכדי טרשת נפוצה העונה על קריטריוני McDonald.

החוקרים הציגו בכנס את תוצאותיו המלאות של מחקר REbifFLEXible dosing in early Multiple Sclerosis (REFLEX) בשלב 3. לדבריהם, ניתן כמעט לומר כי צפוי שתכשירים דוגמת Interferon, היעילים בטיפול בטרשת נפוצה התקפית-הפוגתית, יהיו יעילים גם במקרים של אירוע ראשון של טרשת נפוצה (המכונים Clinically isolated syndrome, CIS), ואולם נותרות שאלות ביחס למינון המיטבי בהקשר זה.

במחקר, שבוצע באופן מבוקר וכפול סמיות ותוך השוואת התכשיר לתרופת דמה, הוקצו החולים לקבל טיפול במינון המקובל (משמע שלוש פעמים בשבוע) של 44 מיקרוגרם של Interferon beta-1a (כך ב-171 חולים) בהשוואה למתן של אותו מינון פעם בשבוע (175 חולים) או לחילופין תרופת דמה (171 חולים נוספים). כל החולים קיבלו שלוש זריקות לשבוע המכילות את תרופת המחקר או לחילופין תרופת דמה, או שילוב של השתיים, וזאת למשך 48 חודשים.

כל החולים אשר הוקצו לטיפול הפעיל קיבלו תכשיר חדש הזמין בקנדה ובאירופה, אולם לא כך בארצות הברית, ובו אין כל אלבומין ממקור סרום אנושי או ממקור סרום עוברי של פרה.

מלבד אירוע דה-מיאלינטיבי ראשון המרמז על טרשת נפוצה, היה על החולים הנכללים במחקר להיות בעלי שני נגעים מוחיים לפחות שאינם מתבטאים קלינית, כפי שנראה בסריקות MRI. גילם הממוצע של החולים עמד על 31 שנים, 64% מהם היו נשים וציון מדד ה-Expanded Disability Status Scale היה 1.5. פרק הזמן הממוצע מהאירוע הדה-מיאלינטיבי הראשון ועד לתחילת הטיפול היה 58 ימים.

היעד העיקרי של המחקר הוגדר כפרק הזמן עד להופעת טרשת נפוצה העונה על קריטריוני McDonald לשנת 2005 לטרשת נפוצה, ויעדו המשני הוגדר כפרק הזמן עד להופעת טרשת נפוצה המוכחת קלינית (Clinically definite MS, CDMS).

עבור תוצאות אלו, נמצא כי הסבירות המצטברת לשנתיים להופעת טרשת נפוצה העונה על קריטריוני McDonald הייתה הנמוכה ביותר בקבוצת החולים שטופלו ב-Interferon שלוש פעמים בשבוע (62%), וזאת בהשוואה לאלו שטופלו פעם בשבוע (76%) או בתרופת דמה (86%). החוקרים מציינים כי הירידה בסיכון באלו שטופלו שלוש פעמים בשבוע או פעם בשבוע באינטרפרון עמדה על 51% ו-31%, בהתאמה, בהשוואה לתרופת הדמה.

באותו האופן, הסיכון המצטבר להפיכה ל-CDMS תוך שנתיים היה 21% בקבוצת החולים שטופלו שלוש פעמים בשבוע, לעומת 22% באלו שטופלו פעם בשבוע ו-38% באלו שקיבלו תרופת דמה. פירוש הדבר היה ירידה בסיכון ב-52% ו-47%, בהתאמה.

החוקרים מוסיפים כי שיעורי ההישנות השנתיים במהלך שנתיים ירדו בחצי בחולים שטופלו במינון כלשהו של התכשיר הפעיל בהשוואה לתרופת הדמה, ומציינים כי שיעור ההישנות הכולל הינו נמוך למדי באוכלוסית חולים זו עם טרשת נפוצה מוקדמת מאוד, ועומד על כ-0.2 בקבוצת הביקורת (שיעור אשר ירד ל-0.118 ו-0.115 בקבוצות הטיפול שלוש פעמים בשבוע ופעם בשבוע, בהתאמה).

שני מינוני התרופה שנבדקו נסבלו היטב, מדווחים החוקרים, ונצפו כל תופעות הלוואי ‘הצפויות’ לדבריהם. עם זאת, החוקרים הופתעו לגלות כי תסמינים דמויי-שפעת היו שכיחים יותר בקבוצת החולים שקיבלו מנה חד-שבועית (71%) בהשוואה לאלו שטופלו שלוש פעמים בשבוע (54%). נראה היה כי החולים בקבוצת הטיפול של פעם בשבוע לא נעשו עמידים לתסמינים דמויי השפעת כפי שהתרחש לעיתים תכופות יותר בקבוצת החולים שטופלו שלוש פעמים בשבוע, הם מוסיפים.

מאחר ושני המינונים של Interferon שנבדקו היו יעילים בעיכוב ההתקדמות לאירוע דה-מיאלינטיבי שני, טוענים החוקרים כי המשטר הטיפולי הזול מבין השניים (בו ניתנת מנה פעם בשבוע) עשוי היה להיחשב כסביר יותר, אילולא נצפו התוצאות העדיפות ב-MRI בקבוצת החולים שטופלו שלוש פעמים בשבוע.

החוקרים טוענים כי ההשקעה בשלב מוקדם של מהלך המחלה היא שתכתיב כיצד יסתדר החולה בהמשך. באם ה-MRI הינו מנבא מוצלח, הם סבורים, יתכן והמדובר בצעד לכיוון של אבחנה מוקדמת יותר והערכה רבה יותר למה שעשויה בדיקת ה-MRI להציע בכל הקשור לפרוגנוזה. לדבריהם, יכולת ההערכה הפרוגנוסטית של בדיקת ה-MRI הינה הגבוהה ביותר בקרב חולים עם CIS, ועל כן הם היו ממליצים על הטיפול בו ניתנות שלוש מנות של אינטרפרון בשבוע בחולים אלו.

מומחה בתחום אשר נכח בכנס נתבקש להגיב לפרסום הדברים טוען כי על אף ההתעניינות בתכשירים חדשים יותר לטיפול בטרשת נפוצה, חשוב גם להביא את הטיפולים התרופתיים המבוססים- ובהם אינטרפרון- לתנאים המיטביים. לדבריו, החולים מעדיפים פחות זריקות, כך שיש מקום להעריך את היעילות של משטר תרופתי בו ניתנות פחות מנות, ואולם תוצאות המחקר הנוכחי מצביעות על כך שיתכן ודווקא יש משהו במינונים התכופים של התכשיר אשר הופך אותו לנסבל יותר.

לבסוף, מציינים החוקרים כי בימים אלו מתנהל מחקר המשך כפול-סמיות בן שלוש שנים, המכונה REFLEXION, במטרה לספק מידע ארוך טווח עד לחמש שנים של מעקב.

באותו עניין, נזכיר כי דיווחנו השבוע על תוצאותיהם של שני מחקרים נוספים אשר הוצגו באותו כנס, אשר תומכות בתועלת שבטיפול בתכשיר Fingolimod בחולים עם טרשת נפוצה התקפית-הפוגתית, לרבות ירידה בשיעורי ההתקפים השנתיים ובסיכון להתקדמות מוכחת בפגיעה התפקודית תוך שלושה חודשים.

מתוך הכנס השנתי ה-25 של ה-Consortium of Multiple Sclerosis Centers (CMSC) אשר נערך במונטריאול, קוויבק, בחודש יוני 2011.

לידיעה במדסקייפ