מאת ד”ר בן פודה-שקד

תוצאות שני מחקרים חדשים אשר הוצגו בכנס השנתי ה-21 של ה-European Neurological Society (ENS) תומכות בתועלת שבטיפול בתכשיר Fingolimod בחולים עם טרשת נפוצה (Multiple Sclerosis, MS) התקפית-הפוגתית, לרבות ירידה בשיעורי ההתקפים השנתיים ובסיכון להתקדמות מוכחת בפגיעה התפקודית תוך שלושה חודשים, וכן יעילות בחולים עם פעילות מחלה מתמשכת.

התכשיר Fingolimod אושר לשימוש בידי ה-Food and Drug Administration (FDA) האמריקאי בחודש ספטמבר 2010, והינו מודולטור של הקולטן לספינגוזין-1 פוספט (והראשון מקבוצתו) אשר אושר לשימוש בטיפול בטרשת נפוצה. התכשיר נחשב למעשה לתכשיר הפומי הראשון המשנה את מהלך המחלה ומביא לירידה בהתקפים ולעיכוב התקדמות הפגיעה התפקודית בחולים עם סוגים התקפיים של טרשת נפוצה.

החוקרים מציינים כי אישור התרופה בידי ה-FDA ניתן בהתבסס על תוצאותיהם של שני מחקרים בשלב 3, והם מחקר ה-FTY720 Research Evaluating Effects of Daily Oral Therapy in Multiple Sclerosis (FREEDOMS) ומחקר ה-Trial Assessing injectable interferoN vS FTY720 Oral in RrMS (TRANSFORMS), אשר פורסמו שניהם בגיליון פברואר של New England Journal of Medicine.

בהרצאה במסגרת הכנס האמור, הציגו חוקרים ניתוח תת-קבוצה של נתונים ממחקר ה-FREEDOMS בן השנתיים. במחקר שלב 3 זה, 1,272 חולים עם טרשת נפוצה התקפית-הפוגתית הוקצו אקראית לקבלת טיפול של פעם ביום ב-Fingolimod (כקפסולות במינון 0.5 מ”ג או 1.25 מ”ג), או לחילופין תרופת דמה, למשך כשנתיים.

החוקרים מדווחים כי סך של 1,033 חולים (81%) נותרו במחקר בתום שנתיים של מעקב. הטיפול ב-Fingolimod הביא לירידה בשיעורי ההתקפים השנתיים בהשוואה לתרופת הדמה: חולים עם פגיעה תפקודית קלה (1,060 חולים) הראו ירידה יחסית של 52% כתוצאה מטיפול במינון 0.5 מ”ג של התרופה וירידה של 66% כתוצאה מטיפול במינון 1.25 מ”ג, בהשוואה לתרופת הדמה (p<0.001).

בחולים עם פגיעה תפקודית בינונית עד קשה, שיעורי ההתקפים השנתיים עמדו על 66% ו-54% כתוצאה מטיפול בשני המינונים, בהתאמה (p<0.001).

בנוסף, נמצא באותו מחקר כי השימוש ב-Fingolimod קשור בירידה בהתקדמות הפגיעה התפקודית, וכי הסיכון להתקדמות פגיעה זו היה דומה בחולים שכבר טופלו ובכאלו שטרם קיבלו טיפול תרופתי קודם לכן.

בהרצאה נוספת, הציגה קבוצה אחרת של חוקרים תוצאות ניתוח נתונים ממחקר TRANSFORMS, לפיהן התועלת של טיפול ב-Fingolimod נצפתה גם בקרב חולי MS אשר חוו פעילות מתמשכת של המחלה חרף טיפול תרופתי קודם.

כפי שדיווחנו בעבר, במחקר TRANSFORMS, הוקצו החולים אקראית לקבל טיפול ב-Fingolimod במינון 0.5 מ”ג או 1.25 מ”ג ליום, או לחילופין טיפול שבועי בזריקות תוך-שריריות של Interferon-1a למשך 12 חודשים. בשלב ההמשך של המחקר בן 12 החודשים, המשיכו החולים שהוקצו לקבל Fingolimod את אותו המינון או לחילופין הועברו מהטיפול באינטרפרון, והוקצו בנוסף לקבלת מינון של 0.5 מ”ג או לחילופין 1.25 מ”ג של Fingolimod.

החוקרים מדווחים כי השימוש ב-Fingolimod היה יעיל בהורדת פעילות המחלה בתת-הקבוצה של החולים עם פעילות מחלה מתמשכת (משמע הישנות אחת בשנה החולפת ולפחות נגע אחת המואדר-גדוליניום בעת ההערכה בתחילת המעקב) ואשר קיבלו לפחות טיפול אחד המשנה את מהלך המחלה (Interferon, Glatiramer acetate, או Natalizumab) בשנה שקדמה למחקר.

בתחילת המחקר, פעילות המחלה הייתה קיימת באותו השיעור, בין רבע לשליש מהחולים, וזאת ללא תלות בקבוצת המחקר אליה השתייכו. בתום שנה של מעקב, פעילות המחלה נמשכה בפחות מ-2% מהחולים שטופלו ב-Fingolimod, לעומת 12.1% (21 מתוך 173) מהחולים שטופלו ב-Interferon beta-1a.

בשלב ההארכה של המחקר, פעילות המחלה נותרה נדירה בחולים שטופלו ב-Fingolimod במהלך השנה השנייה למעקב (2.0% בחולים שטופלו במינון 0.5 מ”ג; 1.5% בחולים שטופלו במינון 1.25 מ”ג). בחולים אשר הועברו מזרוע הטיפול ב-Interferon ל-Fingolimod (במינון 0.5 מ”ג), שיעור החולים אשר הראו פעילות מחלה ירד מ-13.7% ל-3.0% בלבד.

לטענת החוקרים, ממצאים אלו מספקים תמיכה נוספת בכך שהתכשיר Fingolimod הינו יעיל יותר מאשר Interferon beta-1a בחולים אשר סבלו מפעילות מחלה מתמשכת חרף טיפול תרופתי קודם. הם מוסיפים כי צפוי שחלק לא מבוטל מהחולים המתחילים טיפול ב-Fingolimod בפועל יהיו כאלה אשר קיבלו טיפול תרופתי קודם לכן. עבור חלקם, הסיבה להחלפת הטיפול התרופתי היא זו שגרמה להמשך פעילות המחלה, וממצאי המחקר הנוכחי תומכים לדבריהם בהחלטה להחליף טיפול תרופתי. במרבית חולים אלו, הטיפול שקיבלו קודם לכן יהיה קרוב לוודאי Interferon או Glatiramer acetate, ואולם יש מעט מידע בלבד ביחס לבטיחות וליעילות של החלפת טיפול ב-Natalizumab ב-Fingolimod.

מומחה בתחום אשר נתבקש להגיב לפרסום הדברים, טוען כי מחקרים אלו תומכים בראיות הקיימות בכל הנוגע ליכולת להכליל (generalizability) מתוצאות המחקרים הקליניים המקוריים. לדבריו, לצד השפעת הטיפול המתמשכת אשר הודגמה ככל הנראה בשלב ההארכה של המחקר, הרי שתוצאות אלו מספקות לקלינאי מידע רב יותר העשוי לסייע בהחלטתו לבחור טיפול זה או אחר בחולים עם טרשת נפוצה.

מתוך הכנס השנתי ה-21 של ה-European Neurological Society (ENS) אשר נערך בליסבון, פורטוגל, בחודש יוני 2011.

לידיעה במדסקייפ