נוירואימונולוגיה

Teriflunomide פומי מפחית התלקחויות בטרשת נפוצה (מתוך כנס ה- ECTRIMS)

מאת ד”ר מיכל איזנשטט

מתוצאות מחקר שלב 3 של teriflunomide שהוצג בכנס ה- ECTRIMS, עולה כי התרופה הדגימה ירידה ניכרת בשיעורי ההתלקחות השנתיים של טרשת נפוצה.

התקדמות של מוגבלות פיזית הופחתה ב- 30% עם מינון התרופה הגבוה של 14 מ”ג, ושני המינונים נסבלו היטב, עם מספר דומה של חולים שדיווחו על תופעות לוואי, כולל כאלו קיצוניות, בזרועות הטיפול והפלצבו.

Teriflunomide הינו טיפול חדש לשינוי מחלה אשר מעכב באופן הפיך dihydroorotate dehydrogenase, אנזים מפתח המעורב ביצירה מחדש של pyrimidine.  תהליך זה מוביל לפרוליפרציה ותפקוד מופחתים של תאי B ו T בתגובה לאוטואנטיגנים, אולם משמר רפליקציה ותפקוד של התאים המתקיימים על מאגר pyrimidine משלהם, כולל תאים המטופוייטיים או תאי T זיכרון תוך מנגנון הקרוי מסלול “הצלה”.

מחקר בשלב 2 של התרופה הדגים 61% ירידה בנגעים פעילים ספציפיים למחלה בבדיקות MRI לאחר 9 חודשים, ושיעור ההתלקחויות הכללי הופחת ב- 30% – ממצאים אלו הובילו למעבר למחקרים בשלב 3.

מחקר ה- TESMO הינו מחקר מקרה ביקורת כפול סמיות בהקצאה אקראית שכלל 1,088 חולי טרשת נפוצה עם מדד מוגבלות מורחב של 5.5 ומעלה ולפחות התלקחות אחת בשנה החולפת או שתי התלקחויות בשנתיים החולפות.

החולים הוקצו לשלוש קבוצות קבלת 7 מ”ג של teriflunomide, קבלת 14 מ”ג של התרופה או פלצבו, ונמצאו תחת מעקב עד 108 שבועות.  יעד המחקר העיקרי היה בדיקת שיעור ההתלקחויות השנתי, אשר הוגדר כמספר ההתלקחויות המאושרות לשנות חולה.

שיעור הנשירה מן המחקר עמד על כ- 27% בכל אחת משלוש הקבוצות, כאשר הגורמים העיקריים לכך היו תופעות לוואי, חוסר שביעות רצון ממידת היעילות של התרופה או הפסקת השתתפות המחקר מרצון.

לדברי החוקרים, הממצא החשוב ביותר שעלה מן המחקר הינו הירידה ב- 31% בשיעורי ההתלקחויות הן בקבוצת המינון הנמוך והן בקבוצת המינון הגבוה, ללא עדות להשפעת המינון על יעד זה. שיעור ההתלקחויות לשנה בקבוצת הפלצבו, המינון הנמוך והמינון הגבוה עמד על 0.539%, 0.370% ו 0.369%, בהתאמה.  ירידת הסיכון היחסי עמדה על 31.2% בקבוצת המינון הנמוך (p = 0.002) ועל 31.5% בקבוצת המינון הגבוה (p = 0.005).

התרופה הגבירה משמעותית את משך הזמן עד להתלקחות חוזרת בשתי קבוצות המינון בהשוואה לפלצבו.

יתרה מזאת, מינון התרופה הגבוה הפחית את הסיכון להתקדמות ברורה של מוגבלות עקב המחלה ב- 29.8% (P = .0279), ומינון התרופה הנמוך הדגים מגמה לקראת יעד זה.

שיעור תופעות הלוואי היה דומה בקרב שלוש הקבוצות, ולא אירעו כלל מקרי מוות.

תופעות לוואי שהיו נפוצות יותר בקבוצות הטיפול היו שלשול, בחילה, עליות באנזימי כבד (קלות ואסימפטומטיות) ללא השפעת מינון, וכן דלדול שיער ואובדן שיער קלים, שהובילו להפסקת טיפול באופן נדיר.

לא אירעו זיהומים אופורטוניסטיים משמעותיים בקרב המטופלים בתרופה, ולא הודגם הבדל בזיהומים החמורים בין הקבוצות, אשר אירעו ב- 2.2% ממקבלי הפלצבו, ב- 1.6% ממקבלי המינון הנמוך וב- 2.5% ממקבלי המינון הגבוה.

ירידה קלה בספירת הנויטרופילים נראתה בשלושת החודשים הראשונים לטיפול ולאחר מכן התייצבה.  בשני מקרים בהם הירידה בספירה זו הייתה ניכרת יותר, הטיפול נמשך והספירות התייצבו מאוחר יותר.

4 מקרי סרטן אירעו במהלך המחקר, 3 מהם בקבוצת הפלצבו. 

11 הריונות דווחו בתקופת המחקר, מתוכם 4 הסתיימו בהפלות ספונטניות ו 6 בהפלות יזומות.  מטופלת יחידה ילדה תינוק בריא לאחר נטרול תרופתי של teriflunomide.

כמו כן, דווח כי טיפול ב- teriflunomide הפחית משמעותית פעילות של המחלה עפ”י בדיקות MRI של המח, כולל ירידה ניכרת בנפח הנגע הכללי.

נפח הנגע הכולל קטן ב- 39.4% בקבוצת המינון הנמוך (P = .0317) וב- 67.4% (P = .0003) לעומת פלצבו.

יש לציין כי מספר מחקרים נוספים בשלב 3 נערכים או עתידים להערך תוך השוואת התרופה לפלצבו או ל- interferon beta-1a, וכן מחקרים שיבדקו את השפעתה הסינרגיסטית של התרופה בשילוב טיפול מקובל לטרשת נפוצה.

מתוך כנס ה- European Committee for Treatment and Research in Multiple Sclerosis (ECTRIMS), שנערך באוקטובר 2010, בגוטנבורג, שוודיה.

לידיעה במדסקייפ

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה