מאת ד”ר מיכל איזנשטט

מתוצאות מחקר חדש שפורסם בירחון BMJ ב- 5 באוגוסט, עולה כי היארעות דמנציה ופגיעה קוגניטיבית קלה עשויה לרדת ע”י הסרת גורמי סיכון דוגמת סוכרת ודיכאון.

בנוסף להגברת האינטליגנציה המגובשת (המושפעת מחינוך ולמידה ממושכת גם כמבוגר) ולצריכת פירות וירקות ככל הנראה, השפעה משמעותית יותר משינויי סיכונים גנטיים.  יחד עם זאת, קשה יותר להטמיע משתנים אלו, היות ורמת החשיפה אליהם המביאה להשפעות מגנות אינה ברורה לחלוטין.

לדברי החוקרים, גורמי סיכון אלו הודגשו ע”י מחקרים אפידימיולוגיים בעבר, אולם המחקר הנוכחי הינו הראשון בעל יתרון השוואתי, בכך שהוא מעריך את היתרונות היחסיים בהסרת גורמי סיכון שונים.

על אף שקשה לקבוע בוודאות יחסי סיבתיות, המחקר הנוכחי מציע סדרי עדיפות אשר עשויים לייעל תוכניות של בריאות הציבור.  לטענת החוקרים, סוכרת ודיכאון צריכים להיות יעדים מרכזיים בתוכניות שכאלו.

המסר המרכזי הינו כי מגיל בגרות מוקדמת יש לנסות ולהימנע ככל הניתן מהפיכת מצבים טרום סוכרתיים לסוכרת עצמה ולטפל בדיכאון מוקדם ככל האפשר.  ככל הנראה גורמים אלו אינם מביאים למחלת אלצהיימר, אולם מצבי דלקת ונזק הקשור לקורטיזול, אשר עולים ממצבים אלו עלולים להחמיר מצבי דמנציה.

החוקרים מסבירים כי שכיחות דמנציה צפויה לעלות ב- 100% בין השנים 2001 2020 במדינות מפותחות וב- 300% באותה תקופת זמן בסין, הודו ומדינות נוספות בדרום אסיה.

כאשר העולם עומד בפני מגפת דמנציה, אפילו ירידות קטנות בהיארעות המצב או דחיית גיל הופעתו, עשויות להשפיע בצורה ניכרת על הימצאות דמנציה ועל הנטל הרב שהיא יוצרת על הרפואה הציבורית.

במחקר הנוכחי, זיהו החוקרים רשימת גורמי סיכון נפוצים וניתנים לשינוי וחילקו אותם ל- 3 קבוצות: סוציו דמוגרפיים (כולל חינוך והבדלי תרבות), קליניים (כולל פולימורפיזם של הגן אפוליפופרוטאין E, גורמים וסקולאריים, שימוש בתרופות, סיפור של דיכאון, אסתמה וחשיפה חוזרת להרפס), וסביבתיים או קשורים באורח חיים (פעילויות מחשבתיות, תזונה, צריכת אלכוהול וקפאין, ועישון).

במחקר נכללו 1,433 משתתפים מעל גיל 65 שנים (ממוצע, 72.5 + 5.1 שנים).

הנבדקים הוערכו ע”י נוירולוג בכדי לקבוע נוכחות דמנציה או פגיעה קוגניטיבית קלה בתחילת המחקר, ולאחר שנתיים, 4 ו 7 שנים.

בנוסף, נערך ראיון סטנדרטי באשר לגורמים סוציו דמוגרפיים וקליניים, בוצע מבחן קריאה למבוגרים וחולקו שאלוני תזונה לכל הנבדקים.  ערכי לחץ דם ודגימות דם הוערכו גם כן.

תסמיני דיכאון הוערכו ע”י מדד ה- Center for Epidemiological Studies depression scale, ואירועי דיכאון מז’ורי נוכחיים אובחנו ע”י בדיקה נוירו פסיכיאטרית.

מתוצאות המחקר עולה כי נתגלו 405 מקרי דמנציה ו/או פגיעה קוגניטיבית קלה.

בבדיקת גורמי הסיכון, נמצאו קשרים משמעותיים להשכלה נמוכה, רמת אינטליגנציה מגובשת, דיכאון, שבץ, סוכרת, אלל ε4 של הגן אפוליפופרוטאין E, מחלת לב איסכמית, פגיעת ראש, צריכת קפאין, חשיפה לחומרי הרדמה וצריכת ירקות ופירות.

במודל הרב-משתני הסופי נותרו כגורמי סיכון משמעותיים לדמנציה – אינטליגנציה מגובשת, דיכאון, אלל ε4 של הגן אפוליפופרוטאין E, צריכת ירקות ופירות וסוכרת.

החוקרים מציינים כי במחקרם נכללו טיפולים לדיכאון וסוכרת. יחד עם זאת, על אף שהטיפול תרם להעלמת התסמינים וקיצר את משך החשיפה, המאפיינים הביולוגיים שעמדו בבסיס המחלות הנ”ל, ביניהם תהליכי דלקת, חדירות של מחסום דם-מוח, נזק לחומר לבן ורמות קורטיזול גבוהות יותר, עשויים היו להיות קשורים לאטיולוגיה של דמנציה.

החוקרים מסיקים מכך, כי חשוב יותר למנוע מצבים המועידים אנשים לסיכון גבוה לדמנציה מאשר לטפל במצבים שכבר הופיעו.

המומחים מוסיפים כי במחקרים רבים סוכרת הודגמה כגורם סיכון לדמנציה וסקולארית אך גם למחלת אלצהיימר.

המומחים מציינים כי יתרונות המחקר הנוכחי הינם בכך שהוא בודק טווח רחב של משתנים מסוגים שונים, ומצביע על היעילות שבטיפול מניעתי ולא טיפול במחלות קיימות.

המומחים מזהירים מפני מגיפת השמנת היתר העתידה להגביר את שיעורי מחלת הסוכרת בשנים הקרובות, ועפ”י המחקר הנוכחי גם את היארעות דמנציה בעתיד, ועל כן חשוב להתייחס לנושא זה ולהעלות אותו על סדר היום הציבורי מוקדם ככל הניתן.

BMJ

לידיעה במדסקייפ