מאת מערכת e-Med
מחקרים קליניים שנערכו במטופלים בסיכון גבוה עם יתר לחץ דם, הראו כי באופן פרדוקסלי, דווקא מטופלים עם משקל גוף נורמלי סבלו יותר מאירועים לבביים מאשר מטופלים שמנים ובמשקל יתר. מחקר חדש שפורסם ב-Lancet מצא כי טיפול המבוסס על משתנים תיאזידים מגן פחות מאירועים לבביים במטופלים במשקל נורמלי מאשר במטופלים שמנים, אך טיפול המבוסס אמלודיפינים יעיל בהגנה מאירועים כאלה במטופלים עם BMI מגוון באותה המידה, ולכן מגן טוב יותר מאירועים לבביים במטופלים עם לחץ דם שאינם סובלים מהשמנה.
פרדוקס ההשמנה נחקר במחקר ACCOMPLISH, (ר”ת של Avoiding Cardiovascular Events through Combination Therapy in Patients Living with Systolic Hypertension) , שבדק מה סוג הטיפול שניתן ללחץ הדם וכיצד השפיע על תוצאות הלבביות במטופלים, לפי משקלם.
לפי ה-BMI, חולקה הקבוצה לקטגוריות: שמנים – BMI ≥30 ; משקל יתר- ≥25 to <30 BMI; משקל נורמלי BMI <25 . קבוצת המחקר חולקה גם באופן רנדומלי לפי הטיפול שקיבלו המטופלים, בין benazepril ו- hydrochlorothiazide ל- benazepril ו- amlodipine. שיעור האירועים הלבביים (שהותאמו לפי גיל, מין, נוכחות סוכרת, אירועים לבביים קודמים או שבץ או מחלת כליות כרונית) נותח והתוצאה הסופית הנבחנת היתה מוות ממחלות לב או התקף לב/ שבץ לא קטלניים.
במטופלים שנטלו benazepril ו- hydrochlorothiazide, שיעורי התמותה/התקף לב/שבץ היו (לכל 1000 שנות אדם) 30.7 במשתתפים עם משקל רגיל, 21.9 במשתתפים עם משקל עודף, ו-18.2 במשתתפים שמנים. במטופלים שנטלו benazepril ו- amlodipine, התמותה/התקף לב/שבץ היתה דומה בשלושת הקבוצות (18.2, 16.9, 16.5 בהתאמה).
במטופלים שמנים, מספר האירועים הלבביים הראשוניים היה דומה בשתי קבוצות הטיפול, אך שיעורם היה נמוך בקבוצת ה- benazepril ו- amlodipineבמשתתפים עם עודף המשקל (סיכון יחסי של 0.76) ובקבוצת המשקל הנורמלי (סיכון יחסי של 0.57 ).
החוקרים מסכמים, כי יש לטפל תרופתית באופן שונה במטופלים עם מבנה ומשקל גוף שונה: טיפול המבוסס על משתנים תיאזידים מגן פחות מאירועים לבביים במטופלים במשקל נורמלי מאשר במטופלים שמנים, אך טיפול המבוסס אמלודיפינים יעיל באותה מידה בהגנה מאירועים כאלה במטופלים עם BMI שונה ולכן מגן טוב יותר מאירועים לבביים במטופלים עם לחץ דם שאינם סובלים מהשמנה.
עם זאת, מאמר שפורסם בלנצט בתגובה למחקר סתר את הטענות המועלות בו. לדברי כותבי מאמר התגובה, מטופלים שמנים סובלים יותר מסינדרום מטבולי ונמצאים בסיכון של פי 6-12 לסבול מסוכרת. טיפול במשתנים על בסיס תיאזידים עלול להעלות את הסיכון לעמידות לאינסולין, להצטברות שומן תוך בטני וכן לחומצת יוראה גבוהה בסרום והם גורמים לעליה בסיכון להופעת סוכרת. ההשפעות של טיפול משתן אמנם ממותנות בנוכחות של ACE inhibitor, אך לא נעלמות לגמרי. לכן טוענים כותבי המאמר הנלווה שההשמנה עצמה מהווה גורם נוגד לטיפול בתיאזידים. הם גורסים כי כדי לטפל בלחץ דם גבוה כדאי להשתמש באמלודיפינים, בלי קשר למשקל הגוף של המטופל, ואם ההתוויה היא left-ventricular dysfunction, יש לטפל במשתנים, גם כאן ללא קשר למשקל וגודל גופו של המטופל.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!