מאת ד”ר בן פודה שקד

ממחקר חדש אשר הוצג בכנס השנתי ה-46 של ה-European Association for the Study of Diabetes (EASD) עולה כי קיימת שונות עונתית ביחס האלבומין לקריאטינין בשתן (Urinary Albumin-to-Creatinine ratio, UACR) בקרב חולים יפניים עם סוכרת מסוג 2 ונפרופתיה. לדברי החוקרים, ערכי ה-UACR הגיעו לשיא בחודשי החורף, השפעה אותה ניתן לייחס באופן חלקי לשינויים העונתיים בלחץ הדם הסיסטולי. הם מציעים כי על הקלינאים להתחשב בשונות עונתית זו כשמבקשים להעריך את ההשפעה של תרופות על נפרופתיה סוכרתית.

החוקרים מציינים כי לחץ הדם הראה עלייה בחודשי החורף בהשוואה לקיץ, וכי מחקרים אחדים הראו שינויים עונתיים בשליטה הגליקמית ובמועד ההופעה של מחלת הסוכרת. עם זאת, עד כה לא ברור היה שמא התפקוד הכלייתי בחולים עם נפרופתיה סוכרתית הראה אף הוא שונות עונתית יחד עם ערכי לחץ הדם.

לפיכך, נכללו במחקר הנוכחי 430 חולים (מהם 275 גברים) עם סוכרת מסוג 2, נפרופתיה מוקדמת ומיקרואלבומינוריה, בגיל ממוצע של 64.8 שנים. הנבדקים נתבקשו להגיע למרפאה מדי שלושה חודשים, ונתונים אודותיהם נאספו בכל ביקור בין השנים 2006 ו-2009. מיקרואלבומינוריה הוגדרה כ-UACR של 30-300 mg/g. חולים עם שלב מתקדם של נפרופתיה ורמה מוגברת של קריאטינין נפסלו מהשתתפות במחקר.

החוקרים מוסיפים כי השנה חולקה לארבע העונות- חורף (דצמבר עד פברואר), אביב (מרץ עד מאי), קיץ (יוני עד אוגוסט) וסתיו (ספטמבר עד נובמבר).

לדברי החוקרים, נצפתה שונות משמעותית ביחס ל-UACR, לחץ דם סיסטולי ו-HbA1c, כאשר ה-UACR היה הגבוה ביותר בחורף, כמו גם לחץ הדם הסיסטולי. בניגוד לכך, ה-HbA1c הגיע לשיא באביב. הם מוסיפים כי קצב הסינון הגלומרולארי (GFR) המשוער ולחץ הדם הדיאסטולי לא הראו שונות עונתית משמעותית.

החוקרים מדווחים כי נצפתה קורלציה משמעותית בין לחץ הדם הסיסטולי ובין  ה-UACR (p=0.05, r=0.79), כשה-UACR עלה עם העלייה בלחץ הדם הסיסטולי. בנוסף, לא נצפתה קורלציה בין לחץ הדם ובין HbA1c או בין זה האחרון וה-UACR.

העובדה כי הן ה-UACR והן לחץ הדם הסיסטולי היו הגבוהים ביותר בעונת החורף והנמוכים ביותר בקיץ מציעה לטענת החוקרים כי השינוי העונתי בלחץ הדם הסיסטולי עשוי לתרום לשינויים ב-UACR.  הם מזכירים כי השינוי העונתי בלחץ הדם אשר נצפה בעבודתם זו עומד בקנה אחד עם תוצאות מחקר קודם בתחום.

אחד המשתתפים בכנס ביקש לשאול את החוקרים שמא הממצאים ניתנים לייחוס לשונות העונתית ברמות ויטמין D בסרום, ואולם נענה כי לא נמדדו רמות אלו במחקר הנוכחי. מומחה נוסף ציין כי בכנס ה-American Society of Nephrology אשר התקיים בשנה שעברה הוצג מחקר לפיו טיפול בתכשיר המפעיל את הרצפטור לויטמין D עשוי לצמצם את מידת האלבומינוריה בחולים עם סוכרת מסוג 2.

מומחה נוסף ציין כי תוך שימוש במידע מסקר ה-Third Nation Health and Nutrition Examination Survey, מצאה קבוצתו כי חלה עלייה הדרגתית בהימצאות של אלבומינוריה עם הירידה ברביעונים של ריכוזי ה-25-Hydroxyvitamin D בסרום (p<0.001). לדבריו, גם לאחר תקנון למשתנים דמוגרפיים, אזור, העונה בה בוצעה המדידה, הרגלי עישון, מדד מסת הגוף (BMI) ו-eGFR נותר קשר זה.

הרביעון התחתון של ריכוזי הויטמין D בסרום הראה סיכון יחסי לאלבומינוריה של 1.37 (95% CI = 1.10-1.71; p=0.006) בהשוואה לרביעון העליון. עם תקנון נוסף לערכי לחץ הדם ולסוכרת, הסיכונים נחלשו במידת מה, אולם שמרו על מובהקותם הסטטיסטית. מאחר ואותו מחקר היה תצפיתי באופיו, לא היה ביכולתם של החוקרים לקבוע קשר זמנים או סיבתיות בין רמות הויטמין ובין אלבומינוריה.

במחקר הנוכחי, נטלו החוקרים דגימות דם מהנבדקים בארבע נקודות זמן, בהפרש של שלושה חודשים בין מדידה למדידה. אחד המשתתפים תהה מה צפוי לקרות באם תלקחנה ארבע דגימות באותו היום, מתוך מחשבה לפיה יתכן וישנה שונות במהלך שעות היממה אשר יש לקחת אותה בחשבון בטרם ניתן להסיק כי כל השינויים שנצפו אכן היו עונתיים.

בתוך כך, נזכיר כי דיווחנו לאחרונה על מחקר נוסף אשר פורסם באותו הכנס, ולפיו זיהוי מוקדם של אלבומינוריה עשוי להאט את קצב ההתקדמות של נפרופתיה סוכרתית.

מתוך הכנס השנתי ה-46 של ה-European Association for the Study of Diabetes (EASD) אשר נערך בחודש ספטמבר 2010 בשטוקהולם, שבדיה.

לידיעה במדסקייפ