מאת ד”ר נגה ליפשיץ

מתוצאות מחקר שפורסם בגיליון ספטמבר 2010 של ה- American Journal of Hypertension, עולה כי טיפול תרופתי להורדת לחץ דם עלול לגרום במקרים מסויימים לעלייה בלחץ הדם, בייחוד במטופלים עם פעילות רנין נמוכה המקבלים תרופה מקבוצת חסמי בתא או מעכבי Angiotensin-Converting Enzyme (ACE).

החוקרים כותבים כי תגובת לחץ הדם לטיפול תרופתי להורדת לחץ דם, מושפעת מהשילוב בין הבקרה הפיזיולוגית על לחץ הדם ומנגנון הפעולה של התרופה. כך, תרופות שחוסמות את מערכת הרנין-אנגיוטנסין צפויות להשפיע בעיקר במטופלים עם פעילות רנין גבוהה, ופחות במטופלים עם פעילות רנין נמוכה. במחקר הנוכחי בדקו החוקרים את תגובת לחץ הדם לתרופות ספציפיות להורדת לחץ דם, ואת הקשר של תגובה זו לרמת פעילות הרנין במטופלים.

המחקר כלל 945 משתתפים שלקחו חלק בתכנית להורדת לחץ דם במקום העבודה בשנים 1981-1998. החוקרים מציינים כי לחץ הדם הסיסטולי של המשתתפים היה 140 מ”מ כספית לפחות, וכי בעת ההצטרפות הם לא קיבלו טיפול תרופתי להורדת לחץ דם. המשתתפים קיבלו טיפול בתרופה בודדת להורדת לחץ דם, והתרופות שניתנו כללו תרופות מקבוצת המשתנים, חסמי תעלות סידן, חסמי בתא או מעכבי ACE. החוקרים מדדו את לחץ הדם ורמת פעילות הרנין (Plasma renin activity, PRA) של המשתתפים בעת ההצטרפות, וניטרו את לחץ הדם לאחר 1-3 חודשי טיפול.

מתוצאות המחקר עולה כי עליית לחץ הדם (Pressor response) לאחר תחילת הטיפול התרחשה ב-11% מהמשתתפים שקיבלו חסמי בתא או מעכבי ACE, לעומת 5% מהמשתתפים שקיבלו משתנים או חסמי סידן (p=0.001). החוקרים מציינים כי במשתתפים עם פעילות רנין בשלישון הנמוך והאמצעי שקיבלו חסמי בתא או מעכבי ACE, נצפה שיעור גבוה יותר של עליית לחץ דם לעומת משתתפים שקיבלו משתנים או חסמי סידן.

כמו כן, לחץ דם סיסטולי של 160 מ”מ כספית ומעלה נצפה בשכיחות גבוהה יותר במשתתפים שקיבלו חסמי בתא או מעכבי ACE, לעומת משתתפים שקיבלו משתנים או חסמי סידן. לחץ דם סיסטולי נמוך מ-130 מ”מ כספית היה שכיח יותר במשתתפים עם פעילות רנין בשלישון הנמוך אשר קיבלו משתנים או חסמי סידן, ובמשתתפים עם פעילות רנין בשלישון הגבוה אשר קיבלו חסמי בתא או מעכבי ACE.

לאור תוצאות המחקר כותבים החוקרים כי רמת פעילות הרנין עשויה לזהות את המטופלים עם הסיכוי הרב ביותר להגיב לטיפול התרופתי, וכן לזהות את המטופלים שעלולים לחוות עלייה בלחץ הדם לאחר קבלת הטיפול.

לפיכך ממליצים החוקרים לרופאים המטפלים למדוד את רמות הרנין, על מנת לקבוע מהי התרופה הראשונה המתאימה ביותר לטיפול בלחץ הדם אצל המטופל. לדבריהם, הדבר עשוי להגביר את הסיכוי לאיזון לחץ הדם ולצמצם את הצורך בהוספת תרופות נוספות.

במאמר מערכת שפורסם בתגובה, נכתב כי ייתכן ומדידת פעילות הרנין עשויה לסייע במקרים בהם לחץ הדם אינו מאוזן לאחר טיפול תרופתי, כדי לקבוע האם יש מקום להוספה או הורדה של אחת התרופות.

Am J Hypertens. 2010 Sep;23(9):10311037

Am J Hypertens. 2010 Sep;23(9):929930

לידיעה ב-DocGuide