מאת ד”ר נגה ליפשיץ
מתוצאות מחקר שפורסם ב-18 בפברואר 2010 ב-Lancet, עולה כי שילוב של תרופה מקבוצת חסמי תעלות הסידן (Calcium-Channel Blocker, CCB) עם תרופה מקבוצת מעכבי ACE הוביל לעיכוב ההתקדמות של נפרופתיה בחולים בסיכון גבוה, בהשוואה לטיפול משולב במעכב ACE ומשתן.
מחקר ה-ACCOMPLISH הינו מחקר אקראי מבוקר רחב היקף, שכלל 11,506 משתתפים הסובלים מיתר לחץ דם וסיכון גבוה לאירועים קרדיווסקולאריים. החוקרים חילקו את המשתתפים באקראי לקבלת טיפול משולב ב-Benazepril מקבוצת מעכבי ה-ACE עם Amlodipine מקבוצת חסמי תעלות הסידן, או טיפול ב-Benazepril עם המשתן Hydrochlorothiazide. יעד המחקר העיקרי כלל את התמותה והתחלואה הקרדיווסקולארית. יעד מחקר משני היה התקדמות מחלת כליות כרונית, אשר הוגדרה כהכפלת ערך הקריאטינין בנסיוב המשתתפים או אי ספיקת כליות סופנית. המחקר הופסק לפני הזמן לאחר פחות מ-3 שנות מעקב, לאור יתרון משמעותי שנצפה לקבוצה שטופלה במעכב ACE וחסם תעלות הסידן.
בעבודה הנוכחית מדווחים החוקרים על ניתוח יעד המחקר המשני. במחקר נצפו 113 (2%) אירועי יעד המחקר המשני בקבוצת ה-Benazepril עם Amlodipine, בהשוואה ל-215 אירועים (3.7%) בקבוצת ה-Benazepril עם Hydrochlorothiazide (HR 0.52, 95% CI 0.41-0.65, p<0.0001). החוקרים מסבירים כי רק בודדים מהחולים התקדמו לאי ספיקת כליות סופנית, וההבדל בין הקבוצות נבע בעיקרו מהכפלת ערך הקריאטינין בנסיוב המשתתפים.
הם מציינים כי משתתפים בקבוצה שכללה טיפול בחסם תעלות הסידן דיווחו בשכיחות גבוהה יותר על בצקת פריפרית (33.7% לעומת 16% בקבוצה שכללה תיאזיד), וכי במשתתפים עם מחלת כליות כרונית קיימת נצפתה היארעות גבוהה יותר של אנגיואדמה (1.6% לעומת 0.4%).
לאור תוצאות המחקר מסכמים החוקרים כי שילוב של חסם תעלות הסידן עם תרופה מקבוצת מעכבי ACE הוביל להאטת התקדמות הנפרופתיה במידה רבה יותר, בהשוואה לשילוב של משתן עם מעכב ACE.
במאמר מערכת שפורסם בתגובה נכתב כי הפסקתו המוקדמת של המחקר מצמצמת את העוצמה הסטטיסטית שלו. כמו כן, הכותבים מציינים כי שימוש ביעד מחקר משולב הוא בעייתי. לדבריהם, נהוג לחשוב כי הכפלת רמת הקריאטינין משקפת את הירידה ארוכת הטווח בתפקוד הכלייתי, אך קיימים גורמים רבים שעלולים להשפיע על תפקוד זה במנגנונים שונים. הם מסבירים כי חסמי תעלות הסידן עשויים לגרום לעליה קצרת טווח בקצב הסינון הגלומרולרי (Glomerular Filtration Rate, GFR), בעוד שמשתנים גורמים לירידה קצרת טווח ב-GFR. ע”פ נתונים שפורסמו מהמחקר, עולה כי הדבר אכן התרחש, אך בהמשך חלו שינויים דומים בתפקוד הכלייתי של המשתתפים ב-2 הקבוצות. לפיכך, הכותבים מערכים כי ההשפעה ארוכת הטווח של 2 הטיפולים היא דומה, וכי בשלב זה לא ניתן לקבוע ששילוב תרופתי מסוים הוא עדיף.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!