מאת ד”ר בן פודה שקד
ממחקר חדש אשר פורסם בגיליון דצמבר של ירחון Journal of Urology עולה כי מרבית המנתחים המבצעים ניתוחים לכריתה רדיקלית של הערמונית בארצות הברית הינם בעלי נפח ניתוחים שנתי נמוך במיוחד, דבר העלול להוביל לסיכון מוגבר לסיבוכים ניתוחיים והישנות סרטן הערמונית.
החוקרים ממרכז Memorial Sloan-Kettering Cancer Center בניו-יורק מדווחים כי ברחבי ארה”ב, למעלה מ-25% מהמנתחים ביצעו רק מקרה יחיד של כריתה רדיקלית של הערמונית בשנת 2005, וכי למעלה מ-80% השיגו נפח ניתוחים שנתי של 10 מקרים כאלו לכל היותר.
לדברי החוקרים, בהנחה כי מנתח ממוצע עובד למשך 25 עד 30 שנים, וכי נפחי הניתוחים לא משתנים בצורה דרמטית משנה לשנה לא סביר כי רבים ממנתחים אלו יגיעו למידה של ניסיון הדרשה להשגת שליטה מספקת בסרטן במהלך הקריירה שלהם.
מחקרים רבים מראים כי נפח ניתוחים גבוה של מנתחים קשור בתוצאות משופרות עבור המטופל. בנוסף, מחקר קודם הראה כי קיים קשר חזק בין נפח הניתוחים ובין שיעורי הסיבוכים בכריתה רדיקלית של הערמונית, עם שיעור סיבוכים נמוך ב-20% בין הרביעון הגבוה לזה הנמוך בנפח המקרים השנתי של סוג זה של ניתוח.
החוקרים מציינים כי לאחר תקנון לחומרת המחלה, חולה טיפוסי אשר עבר ניתוח בידי רופא מנתח שהגיע לפלאטו בעקומת הלמידה שלו (250 ניתוחים) נמצא כבעל סיכון של 10.9% להישנות בתום חמש שנים, וזאת לעומת סיכון של 17.7% עבור זה אשר נותח בידי מנתח פחות מנוסה, עם עשרה ניתוחים מסוג זה בלבד בניסיונו.
לטענת החוקרים, ישנו די מידע המעיד כי חולי סרטן הערמונית הינם בעלי הסיכוי הרב ביותר להחלמה והסיכון הנמוך ביותר לסיבוכים ניתוחיים באם מנותחים בידי מנתחים בעלי ניסיון רב בביצוע כריתות רדיקליות של הערמונית. במחקרם זה, עלה בידם להראות כי הרוב הגדול של המנתחים המבצעים ניתוחים לסרטן הערמונית מנתחים בפועל מספר בודד של גברים מדי שנה בלבד. באם בכוונת הקלינאים להעניק למטופליהם את סיכויי ההצלחה הגבוהים ביותר, עליהם להפנותם למרכז המתמחה בטיפול בסרטן, מוסיפים החוקרים, מאחר ובמרכזים אלו מטופלים נפחים גבוהים של חולים ובהם לפיכך מצויים המנתחים המנוסים ביותר.
על מנת לקבוע את נפח המקרים הטיפוסי השנתי של כריתות רדיקליות של הערמונית עבור מנתחים העובדים בארצות הברית, ביקשו החוקרים לנתח מידע משני מאגרי נתונים בלתי תלויים לשנת 2005: ה-Nationwide Inpatient Sample (NIS), ובו מדגם מייצג לארה”ב; וה-Statewide Planning and Research Cooperative System (SPARCS), המספק תיעוד מלא של כל החולים ששוחררו מבתי חולים במדינת ניו-יורק.
ממאגר הנתונים הראשון, איתרו החוקרים 6,621 חולים אשר עברו כריתה רדיקלית של הערמונית בשנת 2005, ו-933 מנתחים אשר ביצעו את הפרוצדורה. הם מדווחים כי מרבית המנתחים היו בעלי נפח מקרים שנתי של 10 ניתוחים ומטה, וכי פחות מ-4% מהם הגיעו לנפח שמאפשר את הגעתם לפלאטו בעקומת הגדילה (250 ניתוחים לפחות) תוך תקופה של כעשר שנות ניסיון.
מאחר וחלק ממנתחים אלו סביר שהיו בשלב המוקדם יותר של עקומת הלמידה שלהם, הרי זה סביר להניח לטענת החוקרים כי מרבית החולים הסובלים מסרטן הערמונית ועוברים ניתוח עושים זאת תחת ידיהם של מנתחים עם ניסיון לא מספק.
באשר למאגר הנתונים השני, תוצאותיו היו דומות לאלו של הראשון, אם כי נצפו מעט יותר מנתחים בעלי נפח ניתוחים גבוה (כ-4% לעומת 2% במאגר הנתונים הלאומי). החוקרים מציינים כי הבדל זה נובע ככל הנראה מהעובדה כי בעיר ניו-יורק מצויים כמה מרכזים רפואיים בעלי נפח ניתוחים גדול. ככלל, 84% מהמנתחים במאגר זה ביצעו 10 מקרים לכל היותר, ו-3.4% ביצעו 50 ומעלה.
החוקרים מכירים בכך שקביעת רף של 250 ניתוחים כזה שנדרש לשם השגת פלאטו בעקומת הלמידה הינה שרירותית משהו ופתוחה לדיונים, אולם טוענים כי מרבית המנתחים היו בעלי נפח ניתוחים כה נמוך, שמסקנותיהם לא היו משתנות גם אם קיצצו פי שניים קריטריון זה של מספר מינימלי של ניתוחים הנחשב כמספק. הם מוסיפים כי נפח של 250 ניתוחים הינו מינימלי בעיניהם, וכי מחלה המוגבלת לאיבר, עקומת הלמידה ממשיכה להביא לשיפור תוצאות עד אשר עולים על ניסיון של 1000 ניתוחים ואף למעלה מזה.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!