תפקוד כליה לקוי מעלה את הסיכון ל-PE (pulmonary embolism) פטלי במהלך השבועיים הראשונים, שלאחר אבחון של VTE (venous thromboembolism). בגלל שהסיכון ל-PE פטלי עולה על הסיכון לדימום פטלי, החוקרים מייעצים, שחולים אלה צריכים לקבל טיפול אנטי קרישתי במינון מלא, אפילו בחולים עם פינוי קריאטינין של מתחת ל-30 mL לדקה.

חולים עם פגם בתפקוד הכליה הוצאו באופן כללי ממחקרים קליניים, שהעריכו טיפול אנטי קרישה ל-VTE, כך עולה מהמחקר, שפורסם במהדורת דצמבר של American Journal of Medicine. כתוצאה מכך אין המלצות המבוססות על עדות עבור טיפול בחולים אלה.

על מנת לתרום יותר מידע בנוגע לטיפול האופטימאלי בחולים עם אי ספיקת כליה חמורה, החוקרים העריכו מידע מרישום פרוספקטיבי של חולים, שאובחנו עם VTE או PE בתקופה, שבין מארס 2001 ומארס 2005. מתוך 10,526 נבדקים, ל-88% היה פינוי קריאטינין של מעל ל-60 mL לדקה, ל-6.7% היה פינוי קריאטינין של 30 עד 60 mL לדקה ול-5.6% היה פינוי קריאטינין של מתחת ל-30 mL לדקה.

נבדקים עם פגם חמור יותר בתפקוד הכליה היו יותר עתידים להופיע עם PE סימפטומטי בהשוואה לנבדקים עם תפקוד כליה תקין (OR = 1.7, p < 0.001). לנבדקים עם פינוי קריאטינין הכי גרוע גם היה סיכון יותר גבוה לדימום פטלי, ל-PE פטלי ולתמותה כללית גבוהה יותר בהשוואה לנבדקים עם פינוי קריאטינין תקין.

בקרב הנבדקים עם פינוי קריאטינין של מתחת ל-30 mL לדקה, הסיכון שלהם ל-PE פטלי (6.6%) היה גבוה בבירור מהסיכון שלהם לדימום פטלי (1.2%).

בכל שלוש הקבוצות, טיפול התחלתי עם LMWH היה קשור עם שיעור נמוך יותר משמעותית של PE פטלי.

החוקרים מסכמים ואומרים כי הממצאים שלהם לא תומכים בהנחיות הפרקטיות הממליצות על שימוש ב-UFH (unfractionated heparin ) במקום ב-LMWH, או בשימוש במינון נמוך של אנטי קרישה בטיפול ב-VTE בחולים עם ליקוי חמור בתפקוד הכליה.

לידיעה במדסקייפ