ממחקר שנערך לאחרונה עולה כי מספר מערכות פסיכולוגיות מרכזיות אינן תקינות בהפרעה דו-קוטבית (bipolar disorder) ובסינדרום מטבולי. המחקר פורסם בכתב העת לפסיכיאטריה קלינית (the Journal of Clinical Psychiatry).

בראיון שנערך עימה תיארה אחת החוקרות כיצד העניין בנושא זה התעורר אצלה לאחר שמניסיונה 5 מכל 7 מטופלים מאושפזים עם הפרעה דו-קוטבית נמצאו תחת טיפול באינסולין, כיוון שהייתה להם סכרת. לדבריה, היה ברור לה כי מדובר ביותר מצירוף מקרים.

מאז, החוקרת זיהתה כי כי כאשר היא מתחילה לטפל לראשונה במטופלים עם הפרעה דו-קוטבית שטרם קיבלו טיפול תרופתי להפרעה, השכיחות של סינדרום מטבולי זהה לזו שבאוכלוסייה הכללית.

ואולם, המשיכה החוקרת, כאשר מתחיל הטיפול בהפרעה הדו-קוטבית, המטופלים מפתחים במהירות סינדרום מטבולי. בכל זאת, הטיפול התרופתי דרוש ומגובה על ידי מחקרים המדגימים כי הוא מביא להורדת התמותה בקרב מטופלים עם הפרעה דו-קוטבית.

בכדי להתחיל ולבדוק מהם הגורמים האחראיים לשיעור הגבוה של סינדרום מטבולי ותמותה מוקדמת במטופלים עם הפרעה דו-קוטבית, החוקרים ביצעו חיפוש מקיף בספרות.

החוקרים ניתחו מידע שהצטבר מ-97 מחקרים, ממנו עולה כי נושאים הקשורים לסגנון חיים, כגון עישון, צריכת אלכוהול גבוהה, תזונה דלה והעדר פעילות גופנית מהווים גורמים תורמים. בהקשר זה, החוקרת ציינה בראיון כי כאשר מטופלים אלה מדוכאים הם לעיתים קרובות אינם מסוגלים להיות פעילים גופנית.

עוד עולה מהדיווח, כי קרוב לוודאי שגורם תורם אחר הינו ההשפעה של דחק על פעילות הציר ההיפותלמי בלוטת יותרת-המוח בלוטת האדרנל, ופעילות חיסונית שהיא upregulated. כמו כן, מחקר הראה שרמות הציטוקינים הדלקתיים מוגברות במטופלים עם הפרעה דו-קוטבית, ואלה גורמים ל- hyposomnia ולאנהדוניה.

יתר על כן, קרוב לוודאי שמערכת העצבים האוטונומית מעורבת אף היא, עם הפעלה סימפתטית מוגברת, לחץ דם סיסטולי גבוה, ושונות נמוכה של קצב הלב. 

החוקרים הדגישו כי מטופלים עם הפרעה דו קוטבית סובלים לעיתים קרובות גם מהפרעות אכילה, ולרבים מהם יש השמנת יתר בשל סנדרום אכילת לילה (night-eating syndrome), שנגרם כאשר מטופלים צורכים 85% מתצרוכת הקלוריות היומית לאחר השעה 19:00 בערב.

ואולם, עדיין רב הנסתר על הגלוי באוכלוסיית מטופלים זו. לפיכך, החוקרים יזמו מחקר שבו הם החלו לעקוב אחר מטופלים עם הפרעה דו-קוטבית עוד בטרם החל טיפול במייצבי מצב רוח.

החוקרת הוסיפה בראיון שנערך עימה שבמחקר זה יימשך המעקב, וזאת במטרה לגלות איזה שינויים במטובליזם ובמשקל מתרחשים לאורך הזמן לאחר תחילת הטיפול, תוך תיעוד סמנים כגון תרופות אחרות, תחלואה נוספת, C-reactive protein ואינטרלאוקינים כמדד לדלקת, כמו גם סמני השמנה אחרים.    

החוקרת סיכמה באומרה שכאשר יובנו טוב יותר הגורמים שתורמים לשיעור המוגבר של השמנת יתר וסינדרום מטבולי בקרב מטופלים עם הפרעה דו קוטבית, ייתכן וניתן יהיה להתערב עוד בטרם אלה יתפתחו. החוקרת הוסיפה שתמיד קל יותר למנוע מחלה מאשר לטפל בה לאחר התפתחותה.

לידיעה המלאה ממדסקייפ

J Clin Psychiatry 2006;67:1034-1041.