ממחקר חדש עולה כי חולי סכרת מסוג 2 המטופלים באינסולין מצויים בסיכון מוגבר לפתח יל”ד.
באמצעות רישומי ביטוחי הבריאות בטיוואן, החוקרים זיהו 87,850 מבוגרים עם סכרת מסוג 2, 5927 מהם טופלו באינסוליון.
לאחר תיקנון לגיל, מין, BMI, משך הסכרת, עישון וסיפור משפחתי של יל”ד בהורים, עמד Odds Ratio ליל”ד על 1.14 בחולים שטופלו באינסולין במשך פחות מחמש שנים, לעומת אלו שלא טופלו באינסולין.
הסיכון ליל”ד עלה עם משך הטיפול באינסולין, OR עמד על 1.35 בחולי סכרת שטופלו באינסולין במשך 5-9 שנים, ו-1.46 בחולים שטופלו באינסולין במשך 10 שנים ומעלה.
בקרב המטופלים באינסולין שהיו עם ערכי ל”ד תקינים לפני תחילת הטיפול, עמדו OR המתוקננים ליל”ד על 1.5 בקרב אלו שטופלו באינסולין במשך 5-9 שנים, ועל 2.15 באלו שטופלו במשך 10 שנים ומעלה, בהשוואה לחולים שטופלו באינסולין במשך פחות מ-5 שנים.
הממצאים תומכים בהשערה לפיה אינסולין אקסוגני עשוי לעודד יל”ד, בלא תלות בהשפעה של ערפלנים אפשריים, בהתבסס על חוזק הקשר, קשר מנה-תגובה, עקביות בניתוחי מחקרים שונים, הסבר ביולוגי הגיוני.
חולים המטופלים במינונים פרמקולוגים של אינסולין, עשויים להיחשף באופן חוזר לריכוזי אינסולין גבוהים. עודף האינסולין עשוי לפגוע במערכת כלי הדם, ולהביא להעלאת ל”ד.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!