ממחקר חדש, שפורסם במהדורת יוני של Heart, עולה כי עליה ברמת HDL (high-density lipoprotein) כולסטרול מורידה את הסיכון הקרדיווסקולרי בחולים מסויימים ללא תלות ברמת הכולסטרול הכללי.
החוקרים מצאו עדות ליתרון בלתי תלוי של עליית HDL, אך מסיבה כלשהיא זה נראה בבירור רק באלה ללא מחלה קרדיווסקולרית מבוססת ובאלה שלקחו טיפול להורדת שומנים.
מטרת המחקר הייתה לבדוק אם עליה ברמת HDL חוזה ירידה בסיכון לאירועים קרדיווסקולרים ללא תלות ברמת הכולסטרול הכללי ואם כן, אם זה מושפע מהטיפול להורדת השומנים או ממחלה קרדיווסקולרית קודמת.
עבור חולים ללא היסטוריה של אירועים קרדיווסקולרים, שיעור אירועים קרדיווסקולרים היה הכי נמוך בקרב חולים עם עליה הכי גדולה ברמת HDL (23.5 אירועים ל-1000 שנות אדם), והכי גבוה בקרב חולים שרמת HDL שלהם לא השתנתה או ירדה (42.6 אירועים ל-1000 שנות אדם).
בקרב חולים עם אירועים קרדיווסקולרים קודמים, השינויים ברמות HDL לא היה בקורולציה עם הסיכון לאירועים קרדיווסקולרים לאחר מכן.
ייתכן ושימוש גדול יותר בתרופות קרדיווסקולריות בדרך של מניעה שניונית מיסכה קשר זה בין החולים, שאושפזו בעבר בשל מחלה קרדיווסקולרית.
בדומה לכך בקבוצת המניעה הראשונית, הסיכון לאירועים קרדיווסקולרים לא השתנו בקרב חולים שלא לקחו תרופות להורדת שומנים בדם.
לקוהורט המניעה הראשונית של חולים ללא טיפול בתרופות להורדת שומנים היו שיעורים נמוכים יותר של אירועים בהשוואה לחולים, שקיבלו תרופות להורדת שומנים. דבר זה משקף את ההנחיות למתן טיפול, שמטרתו מכוונת ישירות לאלה הנמצאים בסיכון קרדיווסקולרי גבוה.
לדברי החוקרים, הם הצליחו לקשור בין השינוי ברמת HDL בחולים באוכלוסיה שלנו ובין התוצאות (אשפוז קרדיווסקולרי ומוות) שלא תלויות ברמות LDL (הם תיקננו לזה). בנוסף, הם מצאו כי עליה ברמת HDL באופן עצמאי משפרת תוצאות קרדיווסקולריות.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!