ממחקר חדש עולה כי Ximelagatran קשור בסיכון נמוך יותר לדימומים בהשוואה לקומדין (Warfarin) בחולים עם Non-Valvular Atrial Fibrillation (NVAF). Ximelagatran הוא טיפול חדש המכוון לעיכוב טרומבין, שיכול להינתן כמינון אורלי קבוע, ללא צורך בניטור אנטי-קואגולנטי.

ניטור קומדין הוא בעייתי בשל הצורך בניטור נוגדי-קרישה, עם בדיקות INR כל 1-4 שבועות, להתאמת מינון. בנוסף, לקומדין אינטראקציה עם תרופות אחרות, מזון, פולימורפיזם גנטי, ומחלות אקוטיות, עם פוטנציאל לגרום לאפקט נוגד-קרישה עודף ודימומים.

בניתוח התוצאות נכללו 7329 חולים עם NVAF שהשתתפו במחקר להשוואת דימומים במטופלי Ximelagatran, במינון 36 מ”ג פעמיים ביום, או Warfarin Sodium (להשגת INR של 2-3). החוקרים בדקו את הסיכון השנתי לדימום כלשהו ודימום מג’ורי, מקרי מוות, מהלך הזמן ואתרים אנטומיים לדימום, וגורמי סיכון לדימום מג’ורי תחת טיפול ב- Ximelagatran או קומדין.

השכיחות השנתית של דימום כלשהו עמדה על 31.75% עבור Ximelagatran ו-38.82% עבור קומדין (Relative Risk Reduction = 18.2%, 95% CI = 13.0-23.1, P<0.001). שכיחות דימומים מגו’ריים עמדה על 2.01% לעומת 2.68% (Relative Risk Reduction = 25.1%, 95% CI = 3.2-42.1, P=0.03). שיעור הדימומים הפטאליים היה דומה בין מטופלי Ximelagatran וקומדין (8.16% לעומת 8.09%, P=0.98). לאחר 24 חודשי טיפול, השכיחות המצטברת של דימום מג’ורי היתה גבוה יותר תחת טיפול בקומדין, בהשוואה ל- Ximelagatran (4.7% לעומת 3.7%, P=0.04). שני הטיפולים היו דומים מבחינת אתרי הדימום.

גורמי הסיכון לדימומים תחת טיפול ב- Ximelagatran היו סכרת (HR=1.81, 95% CI = 1.19-2.77, P=0.006), שבץ קודם או TIA (HR=1.78, 95% CI = 1.16-2.73, P=0.008), גיל 75 ומעלה (HR=1.70, 95% CI = 1.33-2.18, P<0.001), וטיפול באספירין (HR=1.68, 95% CI = 1.08-2.59, P=0.02). בקרב מטופלי קומדין, גורמי הסיכון לדימום היו מחלת כבד קודמת (HR=4.88, 95% CI = 1.55-15.39, P=0.007), טיפול באספירין (HR=2.41, 95% CI = 1.69-3.43, P<0.001), וגיל 75 ומעלה (HR=1.26, 95% CI = 1.03-1.52, p=0.02?).

מגבלות המחקר כללו מדגם משני מחקרים בעלי מבנה שונה, הכללת דימום תוך-מוחי כדימום מג’ורי, דבר שעשוי היה להעלות את מספר הדימום המג’וריים אם חלק מהאירועים התוך-מוחיים היו בתחילה שבץ איסכמי עם טרנספורמציה המורגית כתוצאה מכך, והעדר עדות לסיבתיות.

טיפול ב- Ximelagatran, במינון 36 מ”ג פעמיים ביום, קשור בסיכון נמוך יותר לדימום, בהשוואה לטיפול בקומדין, בחולים עם NVAF. טיפול באספירין וגיל מבוגר קשורים בסיכון מוגבר לדימום תחת טיפול ב- Ximelagatran וקומדין. יש לשקול את היתרונות הפוטנציאלים של Ximelagatran מול הסיכונים האפשריים בטיפול, הכוללים עליה באנזימי כבד בכ-6% מחולי AF, ולעיתים נדירות גורם להפטיטיס חמור ואף פטאלי.

Arch Intern Med. 2006;166:853-859

לידיעה במדסקייפ

הערת מערכת:

חשוב לציין שהתכשיר Ximelagatran עדיין אינו מאושר לשימוש, לפחות לא בארץ.