מניתוח נתונים מ-US Fire Administration ע”י CDC עולה כי מוות לבבי היא הסיבה המובילה לתמותת כבאים. הממצאים מדגישים את הצורך באימוץ ויישום ההמלצות הנוכחיות באשר לבדיקות רפואיות, סטנדרטים גופניים, ורכבי חירום.
כמחצית מהכבאים שנפטרו בזמן שירותם (53%) היו מתנדבים, 32% היו כבאים בעבודתם, יתר 15% מקרי המוות הופיעו בכבאי אש אחרים (משרה חלקית, תשלום לפי קריאה וכו’).
מוות לבבי פתאומי הנגרם בעקבות סטרס/מאמץ-יתר, היה הסיבה העיקרית לתמותה הן בקרב מתנדבים והן בקרב כבאים עובדים (50% ו-39%, בהתאמה). מרבית מקרי התמותה הלבבית הופיעו בכבאים בגילאי 45-54.
מאחר שמדובר בעבודה פיזית, הדורשת סיבולת אירובית גבוהה, CDC ממליצים שמחלקות כיבוי אש ידרשו לקבוע מראש מועדי הערכה רפואית שנתית, בהתאם להנחיות National Fire Protection Association (NFPA).
הנחיות NFPA 1582 כוללות גם המלצות למבחני מאמיץ ופעילות גופנית בכבאים אסימפטומטים להם 2 גורמי סיכון או יותר למחלת לב קורונרית. ב-CDC מייעצים שכל הכבאים ישתתפו בתוכניות כושר להורדת הסיכון למחלת לב אתרוסקלרוטית. ב-NFPA 1583 מתוארת תוכנית מקיפה המיועדת לכבאים.
הסיבה השניה לתמותה בקרב כבאים מתנדבים היא טראומה הקשורה ברכבי חירום (26%), בעיקר בעקבות התנגשות (73%) ברכב פרטי (35%), בעקבות מענה לקריאה (80%).
ההמלצות למחלקות כיבוי אש הן לאמץ ולאכוף את ההנחיות לשימוש בחגורות בטיחות, לאסור נסיעה במהירות מופרזת בעת מענה לקריאה, ולדרוש היענות לכל חוקי התנועה. אימונים להבטחת נהיגה בטוחה וכישורי נהיגה לכל הנהגים, לפחות פעמיים בשנה.
בקרב כבאים עובדים (ולא מתנדבים), הסיבה השניה בשכיחותה לתמותה סווגה כ”אחר” (כלומר, כוויות, CVA, או טביעה, 29%), והסיבה השלישית כללה חנק (20%). הילכדות היתה אחראית ל-76% ממקרי התמותה בעקבות חנק, ו-30% ממקרי המוות האחרים.
ב-CDC מציינים כי NFPA 1500 מספק הנחיות למניעת מצבים אלו, באמצעות שיטות דוגמאת תוכניות לאחריוצ אישית, להבטיח שכל המפקדים יהיו מודעים למיקום צוותם בכל שלב בזמן האירוע.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!