על-פי מחקר שפורסם לאחרונה, לחץ הדופק הנמדד בגילאי אמצע החיים איננו קשור באופן בלתי תלוי בשכיחות הופעת דמנציה, ומרכיב לחץ הדם החוזה בצורה החזקה ביותר התפתחות דמנציה הינו לחץ הדם הסיסטולי בגילאים אלה.

החוקרים מציינים כי בעבר הוכח שלחץ הדם הסיסטולי (SBP) בגילאי אמצע החיים מאפשר חיזוי של ירידה קוגנטיבית בגילאים מאוחרים יותר ושל שכיחות התפתחות דמנציה. החוקרים ביצעו את המחקר הנוכחי בכדי לבדוק האם לחץ הדופק או מרכיב שאיננו קשור ללחץ הדופק תורמים לקשר זה.

החוקרים שתמשו במידע ממחקר ה-Honolulu-Asia שבו נמדד BP בקרב גברים יפנים אמריקאים בין השנים 1971-1974 ונערך מעקב אחר הופעת דמנציה בהמשך החיים. 2505 גברים סבלו מדמנציה בשנת 1991, והמעקב אחריהם הושלם, כולל בדיקה חוזרת של שכיחות הדמנציה בשני מפגשים בין השנים 1994-1999. גילאי החולים נעו בין 71-93 שנים.

189 מקרים של מחלת אלצהיימר או של דמנציה וסקולרית נצפו במהלך תקופת מעקב חציונית בת 5.1 שנים. הדמנציה של נקשרה לחלוקה לקבוצות על-פי ערכי לחץ הדופק.

אחת החוקרות, ד”ר Launer, מסבירה כי עם זאת הסיכון עלה עם העליה בלחץ הדם. היא מוסיפה כי נבדקים שבהם נמדדו ערכי SBP של מעל 140mmHg נמצאו בסיכון גבוה מאלה שבהם נמדדו ערכים בין 120-139mmHg, שנמצאו בסיכון גבוה מאלה שבהם נמדדו ערכים נמוכים מ-120mmHg.

היא מציינת כי הסיכון הגבוה ביותר להתפתחות דמנציה נמצא באנשים הסובלים מיתר לחץ דם ומעולם לא טופלו בשל בעיה זו.

 ד”ר Launer מסכמת כי הממצאים מעידים שתהליכים המובילים להופעת דמנציה מתחילים שנים רבות לפני האבחון, וכי מניעת הופעה של יתר לחץ דם וטיפול בו בגילאי אמצע החיים יכולים למנוע הופעת דמנציה בגיל מאוחר.

לידיעה במדסקייפ

Stroke 2006;37:33-37.